איילת שקד מוערכת מאוד על היושר שהיא מגלה; החריצות והרצינות המתלווים לפעולותיה. במובן מסויים עושה רושם, שהיא יכולה להוות דוגמא טובה לשליח או שליחת ציבור. אני מקדים את ההקדמה הזו כדי שדברי הבאים לא יתפסו ככפיות טובה וכדי שההקשבה תהיה פנויה לעסוק בשאלות מהות הנתפסות לעיתים כתגרנות או כחומר טוב לשיחות בישיבות, אך לא כגורם מניע בחיים הפוליטיים.
שקד מיועדת לדידו של בנט להיות לשרה לביטחון פנים ואין לי ספק שהיא תוכל לעשות זאת היטב ושמשטרת ישראל תחת הנהגתה תהיה מקום קצת יותר ישר. העיסוק במשטרה הוא חשוב ביותר והוא נוגע לחיי כל אזרח במדינה אך הוא מוביל אותנו לשאלת העומק:
אני בוחן את הקמפיין של בנט [ובכוונה אני לא מייחס זאת לכל מועמדי הבית היהודי משום שהרושם הוא שיש כאן מופע של אדם אחד] ולא מצליח לפענח את הלוז שלו. מה אתה בעצם מנסה לומר. האם העובדה שאתה חובש כיפה רלוונטית לעמידה שלך כמי שאינו מוכן להתנצל ? כמי שעומד בתוקף כנגד שחרור מחבלים או כמי שמוכן לעצור את ה'קייטנה' שהם מבלים בה? האם עובדת היותנו 'בית יהודי' היא המבטיחה שרק משורותינו תצא הנהגת בטחון הפנים הטובה ביותר? האם גדעון סער או השר כץ, לא היו יכולים להביא תוצאות טובות אף הם? האם יש משמעות להיותך אדם שומר מצוות לסוגיות הלאומיות הכלליות, שלהן יש בתנועת הליכוד מייצגים רבים כמו דני דנון, ציפי חוטובלי או זאב אלקין? למה שאאמין שאתה יכול לעשות זאת טוב יותר? האם יש כאן משהו מהכוח הדתי לאומי שאותו אתה מבקש לקבל מאתנו המבטיח שאצלך זה יהיה שונה?
מערכת הבחירות הזו מאופיינת באופן בולט ב'כלום' הגדול שלה. משחקי וידאו וחידודי לשון מחליפים דיון רציני בשאלות של מהות. כמובן נוח הרבה יותר לעסוק בפרקטיקה הקרובה ולהפריח הבטחות. אבל כ'בוגר אריק שרון', שהיו חברינו מרקדים לפניו: 'אריק מלך ישראל', אני לא מוכן בשום אופן לשים את מבטחי באדם הטוען שבכוחו ובסגולתו האישית, כדי לעמוד בעוז מול הגלים האדירים המאיימים לבלוע אותנו, מבפנים או מבחוץ.
אם לא קיימת מחוייבות עמוקה ותפיסת עולם מסודרת המבררת מה הפילוסופיה העומדת ביסודה של מפלגה, אני כופה על עצמי שלא 'לקחת אל הריאות' את פעלולי ההסברה שמטיחים מולי השכם והערב.
לבד מכך שהבית היהודי מחבר את ה'חבר'ה הטובים' מהסניף, הוא צריך להסביר במה מהותית הוא נבדל מהליכוד. למה נפתלי בנט של היום הוא לא תעתיק טוב של בנימין נתניהו מלפני שני עשורים.