כולנו זעמנו על דבריו של כתב YNET, אטילה שומפלבי, אתמול בדבר העובדה שאין בימין תרבות "למה אין תקשורת ימנית שנקראת או תרבות ימנית שנצפית?", תמה שומפלבי, "כי האמת היא שהמוצרים המופקים על ידי מי שמכנה עצמו ימין ירודים, צפויים ולא מאתגרים את המח".
אני ודאי חלוק על דבריו של שומפלבי בדבר הטלת האשמה על האמנים ולמרבה הצער אני חש שהאשמה היא דווקא בנו הציבור שלא באמת מוכן לצרוך ולשלם על התרבות ברוחנו.
רבים מאתנו חשים גם לא במודע שאם מדובר בהפקה ימנית או דתית היא בטח פחות טובה ופחות איכותית וממילא לא שווה את ההשקעה הכספית כדי לצפות בה וכך אנו יוצרים מצב של ביצה ותרנגולת של היעדר תקציבים והשתלמות כלכלית לאמנים. לאמן דתי היום בישראל צריכה להיות מסירות נפש למען האמנות שלו. להיות אמן כי הנשמה שלו היא כזו, אסור לו לחשוב על כסף או על כבוד, כי פשוט אין.
אנחנו לא רק צריכים ליצור יותר כפי שמכריזים עתה רבים אלא צריכים לחבק יותר את היצירות והאמנים שלנו. אין סיבה הגיונית שאמן דתי או ימני יהיה פחות מוצלח ממקבילו השמאלני. התרבות והכישרון נמצאים בכל מקום, אך למרבה הצער לא זוכים לחיבוק וטיפוח מספיק בצד הימני ואז מוצאים את עצמנו מתרגזים מול מערכונים של 'ארץ נהדרת' ו'היהודים באים'.
האמן השמאלני הוא איננו רק אמן, הוא "איש רוח", הוא תרבותי, יש לו מה לומר על כל דבר. הוא חותם על עצומות משנות עולם ומתראיין בכל במה אפשרית, כמעט על כל נושא. לעומתו, אמן ימני הוא איננו "איש רוח" אלא נאלץ לאכול רוח בהיעדר משהו אחר. הוא אינו זוכה אפילו בקרב המגזר שלו לכבוד וההערכה לה זוכה "איש רוח" שמאלני.
כל זמן שאנו לא נחבק ונוקיר את היוצרים ונאפשר להם ליצור בכבוד ועם לחם בפה, אל לנו להלין. נכון צריך להילחם גם על תקציבים הוגנים ליוצרים, על השוואת התקציבים על פי הפלח באוכלוסייה ועל הרחקת תקציבים מאלו שהמסרים שלהם פוגעים במדינת ישראל, אך רק סור מרע ולקוות שהטוב יקרה מאליו זה לא מספיק.
מתי פעם אחרונה שילמתם כרטיס על הופעה של אמן דתי או ימני? מתי פעם אחרונה קניתם אלבום מוזיקה או רכשתם ספר קריאה של משהו משלנו? זה לא בושה להיות עם קצת גאוות יחידה עם קצת רצון לעודד את אלו שיוצרים ברוחנו.
לא מדובר פה בצדקה אלא בwin win , ישנם מספיק אמנים וסופרים איכותיים שכל אחד יוכל למצוא את היצירה שמוצאת חן בעיניו ובכך לסייע לפריחת התרבות היהודית. אנו קונים קפה ועוגה בחוץ ומשלמים 50 שקל על הנאה של 10 דק' בלבד ומתקשים להוציא כסף על הנאה מוזיקלית או תרבותית שתישאר עמנו זמן רב.
חיבוק היצירה הדתית ציונית היא קריטית וחשובה וכל זמן שאנו נמשיך להזמין את הזמר הבאמת נפלא, אברהם פריד, יחד עם זמר נפלא אחר קובי אפללו ולא נעניק אפילו הזדמנות קטנה של הופעת חימום ראויה לאמן צעיר משלנו, אנו נמשיך לבכות שאין תרבות דתית ימנית.