"עת לחשות ועת לדבר", אמר החכם מכל אדם (קהלת ג', ז'). ואחר שחרורו של יהונתן פולארד מהכלא האמריקאי תוך תנאים מגבילים קשים אחר שלא נוכה ולו יום אחד מתקופת מאסרו, הגיע הזמן לומר את אשר היה לי על הלב במשך שנים רבות. כל עוד שהה יהונתן בכלא, הייתי מנוע מלומר את אותן אמיתות פשוטות, משום שמשפחתו, בסיוע הוועד למען שחרורו - אנשים טובים עם כוונות טובות אך ללא הבנה - החליטו לנקוט בדרך מסוימת, ולא רצינו לנקוט אחרת בניגוד לרצונם במיוחד שזה היה מתואם מול אסתר.
אולם כיום, אחר שמאבקם נכשל כישלון חרוץ, לרבות אותו סיפור מגוחך של נתניהו, אשר בעת מעשה הבגידה שלו בהסכם וואי הוסיף חטא על פשע בחושבו שאנחנו כה טיפשים ושנקנה את הלוקש כאילו "סדרו אותו" בעניין פולארד - אחר אותו כישלון, אין עוד למה להזיק, וחייבים להניח את הדברים על השולחן, משום שאותו דפוס פעולה עלול לחזור על עצמו במקרים נוספים ויהודים נוספים עלולים, חלילה, לשלם על כך ביוקר.
יסוד מוסד בפוליטיקה העולמים הינו שעמים ומדינות פועלים על-פי אינטרסים ולא לפי שיקולים "מוסריים". פניה לליבו של נשיא ארה"ב הינה אווילית וגרוע מכך. החתמת עצומות של 110 חברי כנסת אינה מועילה דבר, כל עוד מאחורי העצומה אין שיניים שמוכנות לנשוך. פעולות נחמדות ומאירות פנים אינן חודרות לליבם של אנשי הזרוע והרשע. הדבר היחיד שמזיז להם הינו מעמדם ושלומם שלהם, ורק כאשר אלו יעורערו ניתן לצפות מהם לגילוי פתאומי של "הבנה".
הדברים אותם אני כותב אינם תיאורטיים, אינם מופשטים. ראינו אותם מיושמים בפועל בעת המאבק למען שחרור יהודי ברית המועצות. כל הקריאות המטופשות של הארגונים המכובדים כלפי הרוסים שלא לדכא יהודים וכל העצומות הפתטיות שהופנו לראשי הקרמלין מתוך דאגה לזכויות האדם זכו לתגובות של בוז ולעג. רק כאשר הרב כהנא החל לערער את שיווי משקלם של הרוסים באמצעות פעולות אלימות, ורק כאשר אנשיו נקטו לעיתים במה שמכונה "טרור" - רק אז החלו הרוסים לעשות חשבון פשוט, ובסופו הוכח, כי משתלם להם לשחרר יהודים, על-אף כאב הלב שנגרם להם עקב כך, ובלבד שלא להעמיד את האינטרסים המובהקים שלהם בסכנה. כך קרה, שאחר שנתיים של פעילות "חוליגנית" אשר כללה חסימות כבישים, התפרעויות מול בנין המשלחת הסובייטית לאו"ם, ריסוס כתובות על מטוס סובייטי, כבילה באזיקים לגלגלי אותו מטוס, פיצוץ מופעי תרבות למיניהם ואף הטמנת מטעני חבלה בבניני נציגויות סובייטיות - אחר שנתיים של פעולות מהסוג הזה, עלה מספר היהודים המורשים לצאת מברית המועצות מ-2,000 עד 3,000 לשנה לכדי 45,000 בשנה. בכל השנים, בהם הוגבלה הפעילות למאמצים דיפלומטיים מאחורי הקלעים ולמחאה מכובדת במסגרת החוק - הסובייטים חככו ידיהם בהנאה ושום דבר לא זז.
מה כל זה קשור לפולארד? האם ניתן היה לפעול באותו אופן נגד האמריקאים? כמובן, וביתר שאת. לא בהכרח כל פעולה שהתאימה אז הייתה מתאימה גם כעת, אולם העיקרון הינו ברור - רק אותן פעולות שגורמות לצד השני להרגיש שיש לו מה להפסיד - הן הפעולות שמניעות מהלכים. זה היה מזיק ליחסים עם ארה"ב? רק עבור כך היה זה שווה. שכן "היחסים המיוחדים עם ארה"ב" מהווים נטל על ישראל, ומולידים לחץ אמריקאי לביצוע ויתורים מטורפים.
הרב כהנא עוד היה חי כשפולארד נכנס לכלא, ואני פעלתי מטעמו מול משפחה פולארד מתוך מטרה ליישם את אותם עקרונות שעבדו מול הסובייטים התחננו ביקשנו והרב כהנא אף הזהיר מעל במת הכנסת אך לדאבוננו, הם בחרו בדרך אחרת, שעה שהקהילה היהודית בארה"ב נקטה מדיניות מבישה של עמידה על דם אחיהם ובגידה במי שפעל למען עם ישראל, ובלבד שלא יתרחש התסריט הגרוע מכל מבחינתם - שהם יואשמו בנאמנות כפולה.
היום הוא יום של חשבון נפש נוקב. חשבון נפש של הוועד למען פולארד, ושל כולנו שצריכים להבין(עוד נכונו לנו מאבקים), כי לפעמים הנחמדות והמכובדות עומדת בעוכרנו, וחשבון נפש של יהודי ארה"ב, אשר הגיע הזמן שישימו את יהדותם במקום הראשון, ובאם ההאשמות בנאמנות כפולה מפריעות להם, אזי אדרבה - כבר מזמן הגיע הזמן שיארזו את המזוודות ויעלו לארץ ישראל, בטרם ינתך עליהם זעם ה' הצפוי לבוא על הגלות. הייתי מצרף כאן גם את ממשלות ישראל, אולם לצפות מהם לחשבון נפש זה באמת יותר מדי.