עם ישראל הוא עם משונה. לאורך כל ההיסטוריה רבת התהפוכות שלנו התברר, לפחות לאומות העולם שצופות בנו בזכוכית מגדלת, שיש מי שמנהל פה את העולם ומנהל לנו את החיים, ואם לא הבנתם, אז זה ריבונו של עולם. בשיר המעלות שאנו שרים בכל שבת לפני ברכת המזון, קודם כל אנו אומרים :אָז, יֹאמְרוּ בַגּוֹיִם-- הִגְדִּיל ה', לַעֲשׂוֹת עִם-אֵלֶּה, ורק בסוף אנו נזכרים להודות ש :הִגְדִּיל ה', לַעֲשׂוֹת עִמָּנוּ-- הָיִינוּ שְׂמֵחִים. תודה רבה.
נביאינו מהעבר הרחוק, ירמיהו, ישעיהו ויחזקאל נבאו את שקורה לנו ממש בדור הזה. שיבת ציון, חזון העצמות היבשות, הפרחת השממה וקבוץ גלויות, אבל יש לנו נטייה להתעלם מהגשמת חזון הנביאים, ואנחנו מתנהגים כאילו אין נבואות, אין חזון ומה שניבאו לנו לא יתרחש.
אבל הרי היסטוריה רבת תהפוכות של אלפיים שנה לא הולכת ברגל, היא מתהווה כל הזמן, אז מה נראה לנו, שבורא עולם הלך לישון והוא ישב ויחכה בחיבוק ידיים שנתעורר? הרי גם לו יש דד-ליין, גם לו יש תכניות, ואת התכניות שלו קשה לבטל.
אז אם נכתב בישעיהו: וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית ה' בְּרֹאשׁ הֶהָרִים וְנִשָּׂא מִגְּבָעוֹת וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל הַגּוֹיִם, לא ניתן להתעלם מנבואה זו, ויש להתכונן. מה אנחנו עושים בינתיים? חולמים ויושבים בחיבוק ידיים. בינתיים הוואקף וערביי האזור עושים בהר הבית חפירות והריסות, מבזים את אבן השתייה ואת מקום קודש הקדשים, ובסוף העסק הזה עלול להתפוצץ לכולנו בפרצוף. לא, לא בגלל איזה תימהוני אוסטרלי, אלא מסיבה פרוזאית פשוטה - יסודות ההר יתרועעו, החומה תיסדק והעסק הגרנדיוזי שבנה הורדוס המגלומן יתמוטט. הקב"ה, שלא הולך לישון בשום מצב, יביא ליישום התרחישים עליהם נבאו נביאינו.
אז למה אנחנו מחכים? שיקרה אסון? שהעסק יתמוטט? שיאשימו אותנו בכל המחדלים? שעם ישראל יסבול יותר ממה שהוא כבר סובל? לא סבלנו מספיק? הנה, שחור על גבי לבן יש לנו הוראות, תחשיבים, מידות, הנחיות. למה אנו מחכים?