במתקפה על מירי רגב ונפתלי בנט, רק אנחנו מפסידים

המתקפה של האומנים והתקשורת על מירי רגב ונפתלי בנט היא חלק ממשחק ארוך של "Win Win".
במשחק הזה אין צד מפסיד (לא כולל האזרחים).
מצד אחד, כל יפי הנפש למיניהם קובעים את הגבול כרצונם, המאבק מולם כיום מתנהל על דברים שעד לפני כמה שנים היו בלב ליבו של הקונצנזוס. מי היה מאמין שתתחולל מגה סערה על חינוך למניעת ההתבוללות? מי היה מאמין שתתחולל סערה על אי תקצוב מוסדות "אמנותיים" שמשתפים פעולה עם אויבי ישראל?
כך השמאל מכרסם עוד ועוד בתודעה שלנו, ומצמצם בעקביות את הפער האידאולוגי בינו לבין הימין.

ומצד שני, ממשלת הימין במצוקה. הטרור משתולל ברחובות. הטרור התחיל בירושלים העתיקה והתפשט לכל ערי ישראל, ללא מענה אמיתי של הממשלה, שמגמגמת מול הטרור. נשים נרצחות בפתח ביתן ותוך כדי קניית חלב במכולת השכונתית.
הימין במצוקה והוא צריך הישג. הימין צריך טרף קל. נפתלי בנט ומירי רגב וחבריהם זקוקים נואשות להסיט את דעת הקהל על אוזלת ידם במיגור הטרור.
המאבק על ספר האזרחות או על הצגה שולית בתאטרון שולי הוא "הי ציפור" מצוין. ניצחון במאבק הזה תוך כדי ליבוי הלהבות והקצנת הדרמטיות של המאבק על "הספר האסור" או על "ההצגה האסורה", יעשה רק טוב לשלטון הרופס.

הסטטוס הזועם וההיסטרי של אהוד יערי על נפתלי בנט על סערת ספר האזרחות, היה מתנה גדולה עם הקדשה לאח נפתלי.
השמאל והימין מרוויחים במשחק המבויים הזה. רק אנחנו האזרחים מפסידים. מפסידים בקרב על החיים בבית ובמכולת.