אחת הטעויות הנפוצות בויכוחים הפוליטיים (במובן הרחב של המילה) הינו הניסיון להפקת לקחים היסטוריים. מאד מפתה לעשות היקש ממעשיהם של קדמונים למעשינו שלנו.
וכך באים אנשי ימין ורוממות יהודה המכבי בגרונם ואומרים 'כשם שזה לחם באימפריה היוונית (לא מדויק כלל, כי המאבק היה כנגד הממלכה הסלווקית ולא נגד יוון) וניצח כך ננצח אנו כנגד הערבים הרבים.
באים כנגדם אנשי השמאל וחרב פיפיות ריב"ז בידם וטוענים 'כשם שויתר ריב"ז על ירושלים ובית המקדש (!!!) לרומאים למען עתיד העם היהודי, כך עלינו לוותר'. גם בתחום הדתי מנסים הצדדים השונים לאחוז בדוגמאות היסטוריות של החמרה או הקלה של מסירות נפש (ממש) מול פשרנות.
אלא ששר ההיסטוריה לועג לכולם. אמנם אמר החכם מכל אדם (קהלת א' ט-יא) :
"מה שהיה הוא שיהיה ומה שנעשה הוא שיעשה ואין כל חדש תחת השמש: יש דבר שיאמר ראה זה חדש הוא כבר היה לעלמים אשר היה מלפננו: אין זכרון לראשנים וגם לאחרנים שיהיו לא יהיה להם זכרון עם שיהיו לאחרנה:"
ואכן הדימיון קיים. אבל לעיתים השינוי הקל הוא דווקא ב'נותן טעם' של המצב וכל המסקנות שיש הרוצים לגזור מההיסטוריה - מוטעות.
האם אין מאומה ללמוד מההיסטוריה ? והלא כבר כתב מרע"ה "זכר ימות עולם בינו שנות דוד ודור: שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך:". ובכן, הדבר החשוב שניתן ללמוד הוא מה לא לעשות (ואף זה במגבלות). הטעויות שנעשו על ידי קדמונינו חייבות להילמד על מנת שלא נחזור הן על הטעות והן על תוצאתה הנוראה.
אחד הלקחים החשובים שיש ללמוד מההיסטוריה היהודי היא הצורך להימנע ככל האפשר ממלחמת אחים. מלחמות אחים הן שהחלישו את ממלכות יהודה וישראל ערב חורבנה של ממלכת ישראל (אם כי אין לזלזל בהתדרדרות הרוחנית והחברתית של אותה תקופה), הן שהביאו את הקץ על ממלכת החשמונאים והן שהכשילו את המרד הגדול.
בויכוחים המרים המתקיימים היום במדינה, בין ימין לשמאל, בין אוהדי הסוציאליזם ותומכי הניאו-ליברליזם, בין שומרי מצוות למי שאינם מקפידים, בין ציונים לפוסט-ציונים ואנטי-ציונים, בין אוהדי מכבי להפועל, בין מודרניים לשמרנים בין פמיניסטים לשובניסטים, צריך תמיד לזכור שאנשים אחים אנחנו ושאם רק נדע לקיים את הויכוחים בדרך תרבותית, אם נתאמץ להתפשר לטובת הכלל ואם נדע לקבל הכרעות נגדנו בצורה אחראית, נוכל לא רק להרחיק את הסכנות מעלינו אלא נגלה שהרבה מאד דברים שעליהם אנחנו מתאמצים - מתקיימים.