בג"ץ הוא לא האלוהים

"תורת המלך" לא חידש דבר שלא נכתב קודם לכן בעשרות חיבורים תורניים אחרים. הסערה סביבו מניחה שאלה ברורה אחת: האם אנו מחויבים לדבר ה´ בלבד, או לבג"ץ. דעה

חדשות כיפה משה רט 29/05/12 09:01 ח בסיון התשעב

בג"ץ הוא לא האלוהים
אתר בתי המשפט, צילום: אתר בתי המשפט

סגירת התיק נגד מחברי "תורת המלך", לא יכלה לבוא בעיתוי מוצלח יותר - מיד לאחר חג מתן תורה, היום בו הכרזנו כולנו "נעשה ונשמע", וקיבלנו עלינו לציית לתורת ה' ולמצוותיו, תהיינה אשר תהיינה. עבור כל יהודי מאמין, קיים רק מקור סמכות אחד; לא הכנסת, לא הפרקליטות, לא בג"צ, ואפילו לא המוסר האנושי הם הקובעים את הצדק - אלא ה' לבדו, כפי שגילה לנו את רצונו בתורה שבכתב ושבעל פה.

כל ניסיון להעמיד את ההלכה לביקורת מערכת המשפט, מהווה הרמת יד כנגד ריבונו של עולם, ועל כל יהודי להתקומם כנגד ניסיון שכזה. זה לא משנה מה בדיוק היה כתוב בספר; באופן הזוי למדי, נראה שרוב מבקריו של הספר - כולל חלק מהרבנים שיצאו נגדו - לא קראו אותו כלל, והסתמכו על ההצהרות של חכמי התקשורת לפיהן מדובר בספר ש"מתיר להרוג גויים", כדי להצטרף למקהלת הגינויים.

בתור אחד שקרא את הספר, וגם עסק לא מעט בנושא של מוסר המלחמה בהלכה ובפילוסופיה, אני יכול להעיד שלא היה בספר שום חידוש משמעותי שלא הופיע כבר באינספור חיבורים וספרים תורניים. מאמרים עם מסקנות דומות מאד לאלו שב"תורת המלך" פורסמו בעבר בכתבי עת מכובדים כמו תחומין, צוהר, ספרי שו"ת למיניהם ועוד. אני גם מרשה לעצמי לקבוע, שגם אם הספר חובבני משהו בכמה מקומות, הרי שבודאי אינו "עמארצות גמורה" כפי שטענו נגדו אותם אנשים שלא קראו אותו.

אבל כאמור, התוכן המדויק לא משנה. בין אם מסכימים עם מסקנות הספר ובין אם לא, אי אפשר להכחיש שההבחנה ההלכתית בין יהודים לגויים, והתפיסה התורנית של המוסר בכלל ודיני נפשות בפרט, לא תמיד הולכות יד ביד עם עקרונות המוסר מבית מדרשם של האו"ם ובג"צ. "הספר שמתיר להרוג גויים"? הצחקתם אותי. רוצים שאני אראה לכם כמה מקומות בגמרא ש"מתירים להרוג גויים"? ברמב"ם? בשולחן ערוך? רוצים לראות בכמה מקומות כתוב שמצווה להרוג יהודים שאינם מאמינים בתורה? אז נכון, היום המציאות השתנתה, ואף פוסק לא מעלה בדעתו להורות כך להלכה. אבל אי אפשר לטשטש את ההבדלים בין המוסר התורני למוסר המערבי, ולהעמיד פנים כאילו "מסקנות הלכתיות גזעניות" כמו אלו בתורת המלך, הן המצאה הזויה של קומץ רבנים קיצוניים. יש ביהדות עקרונות שאינם עולים בקנה אחד עם עקרונות הליברליזם המערבי, וכל ניסיון לטייח את זה הוא מטופש וחסר טעם.

במאמר מוסגר אוסיף, שגם בספרות הפילוסופית הכללית של ימינו, העוסקת במוסר מלחמה, אפשר למצוא לא מעט עמדות שמסקנותיהן "קיצוניות" לא פחות בכל הקשור ליחס לחיי האויב, או למוסר בכלל. ההוגים התומכים בעמדות אלו נחשבים לאנשי אקדמיה נכבדים, מפרסמים את מאמריהם בכתבי עת יוקרתיים, ואיש לא מעלה בדעתו להעמיד אותם לדין על הסתה. אבל מה שמותר לפרופסור, אסור לרב.

הסערה סביב "תורת המלך" העלתה על השולחן את השאלה העקרונית: האם אנו מקבלים עלינו עול מלכות שמיים, ומחויבים להלכה ולדבר ה' בלבד - או שמא אנו סבורים שהתורה לא ניתנה בסיני אלא בבניין האו"ם, והחלטות בג"צ הן דברי אלוקים חיים, שההלכה צריכה להתכופף בפניהם. יתכן שבשורה התחתונה, ההבדלים בין השניים לא יהיו כל כך גדולים; אבל כל יהודי חייב לעשות את הבחירה ברמה העקרונית - אם ה' הוא האלוקים, לכו אחריו, ואם בג"צ הוא האלוקים, לכו אחריו, ולא לפסוח על שני הסעיפים.

זו גם הסיבה לכך שהתורה מספרת לנו על אירועים כמו עקידת יצחק, או על מצוות כמו מחיית עמלק, שמזמן לא היו מעשיות. זאת כדי ללמד אותנו, שהיהודי המאמין מקבל על עצמו את המחויבות העקרונית לדבר ה', מתוך ידיעה שהוא עשוי להתנגש עם מה שנראה כמו המוסר האנושי הטבעי. יתכן שהתנגשויות כאלה הן חריגות ביותר, אבל מבחינה נפשית חייב היהודי לקבוע את עמדתו לגביהם. באותה מידה אנו מצהירים פעמיים ביום על נכונותנו למות על קידוש השם, גם אם ב"ה רובנו לא נצטרך לעולם לעמוד בניסיון שכזה. מה שחשוב הוא קבלת העול העקרונית; רק אח"כ עולה שאלת היישום המעשי.

נקווה שבעקבות החלטת הפרקליטות הזו נזכה לראות עוד הרבה מאמרים תורניים, ששמים על השולחן את השאלות המהותיות ביותר, ומנסים לברר את רצון ה' האמיתי, ללא חשש מפני מקטרגים ומלעיזים למיניהם.