אז כן, אני דתי והומו. נשמע כבר שחוק. הרבה דובר, הרבה הוסבר, אבל נראה שעדיין הציבור שלנו, הדתי לאומי, עדיין נמצא עם ראש עמוק בתוך האדמה ולא מבין מה קורה לו מאחורי הגב. עדיין חושב שאצלו זה לא קיים.
תפתחו את העיניים. זה קיים, ואולי אפילו יותר ממה שאתם חושבים. לא, אנחנו לא איזה חבורה של הזויים, מסכנים או עלובים, לא, אנחנו לא מסתובבים עם מכנסי עור וחולצת רשת, ולא, אנחנו לא כל היום שותים אלכוהול ולוקחים סמים.
תוציאו את הדמוניזציה הזאת מהראש. אנחנו אנשים לומדים, עובדים, יצירתיים, מחושבים, מבשלים, חברותיים, קוראים, מנגנים ו...נמשכים לגברים במקום לנשים.
למה? ככה. אולי יום אחד נדע, אולי אף פעם לא.
כמו כל התנהגות אנושית, גם כאן אני מאמין שיש השפעה של גורמים סביבתיים ופסיכולוגיים. אך קביעה מוחלטת כי זוהי הסיבה הבלעדית והמשמעותית, היא דמגוגית ומשתיקה. היא נשלפת בקלות מ"שרוול הטענות" ללא ביסוס אמיתי. בהסתכלות על המציאות, ומי שקורא ולומד על הנושא מגלה שלפי דעתם של גורמי מקצוע רבים יתכן שהנטייה המינית היא מולדת בעיקרה. וכמו שיש לי חיוך גדול, בעיות קשב וריכוז, זיכרון טוב, שיניים חזקות ונטייה להקרחה, כך גם נולדתי עם נטייה מינית הומוסקסואלית.
גדלתי במשפחה נורמטיבית לחלוטין: אמא, אבא, אחים. בי"ס ממ"ד, ישיבה תיכונית, בני עקיבא, צבא, תואר ראשון, תואר שני, עבודה וקריירה. לא עברתי התעללות מינית, לא התנסיתי מינית בגיל צעיר, לא לקחתי סמים ולא ברחתי מהבית. ההורים שלי מדהימים, קיבלתי הרבה חום, אהבה וחינוך בבית. ובכל זאת, בתיכון כשכולם דיברו על בנות, לא הבנתי מה הרעש הגדול ודווקא חשבתי על החבר'ה מהשמינית שנראים לא רע.
במשך שנים לא הבנתי, הדחקתי והתעלמתי. יצאתי עם בנות ולא הרגשתי כלום. לא סקרן אותי, לא עניין אותי ולא ראיתי אף פעם שזה יכול להגיע למקום כלשהו. בשלב מסוים, אחרי תהליך ארוך, הבנתי שאני לא יכול יותר לשקר לעצמי ומגיע לי להיות מאושר. גם לי מגיעה זוגיות, אהבה, חום וקרבה לאדם שמרגיש אלי דברים דומים. מגיע לי לאהוב ולהיות נאהב.
יש הטוענים שמדובר בהעדפה או בחירה. האומנם? לא בחרתי להיות הומו ולשבור להורים שלי את הלב. לא בחרתי להיות הומו ולהתמודד עם קשיים של הקמת בית, משפחה והבאת ילדים. לא בחרתי להיות הומו ולחשוש מידי יום שזה יפגע בי ברמה האישית והמקצועית. אבל כן בחרתי לאפשר לעצמי להיות מאושר.
לא יכולתי להתכחש למי שאני, והחלטתי לבחור לצאת מהארון בפני הקרובים אלי כדי לאפשר לעצמי חיים נורמטיביים ככל האפשר ולא לחיות בחיי עצב ושיברון. אז לא בחרתי בנטייה המינית שלי, אבל בחרתי בחיים ולא במוות, באושר ולא בעצב. ובמקום להתמרמר כל היום על חיי, החלטתי להפוך את הלימון ללימונדה ולמצוא לי זוגיות בריאה ותקינה. עם גבר.
יבואו הדמגוגים ויגידו -ומה אם יש לי יצר לאכול חזיר? ואם עכשיו שבת ויש לי צורך מאוד גדול לדבר בטלפון עם הדודה שמעבר לים? ומה אם אני נמשך לבהמה?
בהלכה יש מענה לכל אותם יצרים ותאוות, ולכל אחד מהם יש פתרון כזה או אחר שתלוי בזמן או תחליף. כך למשל היצר לאכילת חזיר יכול להיות מומר לאכילת לפרה, עז, כבשה, תרנגול, אווז או שליו.מת לחלל שבת?חכה בסה"כ 24 שעות. וקיום יחסי מין עם בעלי חיים הוא אונס והתעללות, אז בבקשה אל תשוו.
וכעת לתאוות ויצרים רציונאליים יותר - אדם שאשתו אסורה עליו בזמן שהיא במחזור ימתין רק שבועיים. אדם נשוי אך נמשך לאישה אחרת - יכול להסתפק במה שיש לו או לחלופין להתגרש ולהתחתן בשנית. אלו יצרים חזקים ולא פשוטים בכלל להתגבר עליהם, אך קיים עליהם מענה בהלכה במסגרת של זמן או תחליף סביר.
כאשר אדם הומוסקסואל נמשך לגבר, זה יצרשאין לו שום מענה. אף פעם! מלבד היצר המיני יש כאןיצר רגשי ורוחני שגברים הומוסקסואלים לא ירגישו עם אישה.אין כאן תחליף וזה לא עניין של זמן. זה למשך תקופת החיים כולה.
מה שאנשים לא מבינים הוא שנטייה מינית היא לא רק יצר מיני. זה לא רק מין ותאווה. זה רגש, זו כמיהה לזוגיות, לאהבה ולקשר. דבר שכל אחד ואחת מאיתנו רוצה וזקוק. נישואין של גבר הומו עם אישה נידונים לדעתי מראש לכישלון. הרי זוגיות ככלל היא דבר לא פשוט. כאשר יש ילדים, משכנתא, קניות וסידורים, קשה לשמור על הזוגיות ותשומת הלב לבן הזוג השני. עם השנים משהו יכול להישחק וללכת לאיבוד. אך בכל זוג קיימת הדרך לשיקום ובניית היחסים אשר מבוססים על אותה תשתית שחיברה ביניהם בתחילת הזוגיות. תשתית שבנויה על משיכה, קרבה ורגש. כאשר אחד מבני הזוג הוא הומוסקסואל או לסבית, הקושי עצום. אם אין משיכה מינית ורגשית מלכתחילה אין שום פוטנציאל לחיבור מאחר וחסרים המרכיבים החיוניים ביותר שיוצרים זוגיות. ולא, אהבה אפלטונית לא יכולה להחזיק נישואין. אני חושב ומרגיש שנישואין ללא משיכה וללא אהבה לא יכולים להתקיים באושר. אלו נישואין שנגזר עליהם להתפרק בשלב כלשהו ולגרום נזק רגשי וכלכלי לשני בני הזוג, למשפחותיהם ולילדיהם המשותפים. נישואין של אומללות, עצב, חוסר וריק גדול בלב. אדם הומוסקסואל שמתחתן עם אישה מגדיל משמעותית את הפוטנציאל לחיים עצובים ואומללים - שלו, שלה, של ילדיהם המשותפים ושל הסובבים אותם. נראה לי שזה מהלך שזורק אותם יחד עם כל יקיריהם לתהום שממנה הם אף פעם לא יוכלו לצאת בקלות.
אז מציעים לנו לעשות טיפולי המרה.
אני מטיל ספק בהצלחה שיכולה להיות לטיפול שוועדות וארגונים שלמים קוראים נגדו, ושמופעלים על בחור צעיר עם לב שבור וחבול. הנתונים מדברים בעד עצמם. רבים מספרים על מטפלים שהאשימו את המטופל בכישלון הטיפול, רבים מספים שהטיפול לא השפיע עליהם כלל או גרם להם דווקא לדיכאון מוגבר, ואף נרשמו מספר מקרי התאבדות כתוצאה מהטיפולים. העדים מספרים על חוויות הזויות וקשות מטיפולים שאינם מעוגנים במחקרים מבוססים. הגיע הזמן שתפסיקו לשחק לנו במוח וברגש.
מכאן מזעזע אותי גם ה"פתרון" שמציעים לנו - נישואין בין הומו ולסבית.
זה מרגיש לי כמו טיפול באקמול למחלת הסרטן. האם מדובר בפתרון בשבילנו, ההומוסקסואלים, או שמא מדובר בפתרון בשבילכם, אנשי המגזר והרבנים העומדים בראשו. נראה כי זה פתרון שיאפשר לכם לטאטא מתחת לשטיח מציאות שאינה נוחה לכם. אולי זה גם יענה על הצורך שלכם להרגיש טוב יותר כאשר אתם מקבלים את השוני של האחר ומנסים לסייע לו. אך בפועל בפתרון זה אתם דואגים קודם כל לכם, כדי שהמרקם החברתי שלכם לא יפגע. עד כמה שזו מטרה חשובה, זה לא הוגן שפעולה זו תבוא על חשבון הזוג התמים. בני הזוג לא רוצים בנישואין האלה כדי להקים בית כשר ונאמן בישראל, הם עושים זאת כי אתם כופים זאת עליהם ודואגים להבהיר להם שמציאות אלטרנטיבית לא אפשרית ולא מקובלת עליכם.
אז מה בסה"כ אני רוצה מכם? שתתנו לנו לחיות בשקט. שתקבלו אותנו בסובלנות וסבלנות, שלא תנסו לשנות אותנו בכוח כדי שנתאים לכם בזווית העין. שתתנו לנו לחיות חיים שקטים ובריאים כי גם ככה נשרטנו מכל תקופת ההתבגרות עד שהבנו מה קורה איתנו.
תבינו, אפשר להיות הומו ודתי. זה מצב קיים ואין סיבה שבגלל הנטייה המולדת שלנו לא נוכל לחיות על פי אמונתנו. אני מאמין היום שהקב"ה ברא אותי בדרך בה הוא בחר כדי שאוכל בדרכי לתקן את העולם ולהפוך אותו למקום טוב יותר, ולעבוד אותו גם ולמרות נטייתי המינית.
אם תמשיכו להלעיז עלינו, לנדות, "לתקן" ולעצב אותנו, תקבלו את זה כמו בומרנג. יותר ויותר הומואים דתיים יחזרו בשאלה ויתרחקו מהקהילה ומהמשפחה. וזה עוד במקרה הטוב. רבים וטובים, בגלל הלחצים החברתיים והדתיים, מתכחשים לנטייה שלהם ומתחתנים עם נשים מתוך פחד והסתרה (ועל הנזקים הטמונים בכך כבר נתתי הסברים), שלא לדבר אל אלו שבוחרים לשים קץ לחייהם בגלל הדיסוננס הבלתי אפשרי שאיתו הם מתמודדים.
לסיכום:
הומוסקסואלים, אני מאחל לכולכם להתעצם ולהתחזק ולזכור שאתם אנשים טובים ומגיע לכם לחיות באושר. ומקווה שבעזרת ה'תמצאו זוגיות בריאה ומספקת, והרבה שלווה בחיים.
הטרוסקסואלים, תחשבו על זה.