מבצע ״צוק איתן״ - פצמ״רים באוויר, מנהרות תופת ומתוכם מחבלים צצים בכל פינה, רוצים להשמיד אותך, את עמך, ואנחנו כנגדם- משיבים מלחמה.
אני קורא על הפגנות, של אנשים המבקשים רק חיים - ״די למלחמות, די למבצעף רוצים שלום, רוצים את הבנים בחזרה..״ מקבל הודעה באמצע סיור בגזרה ״שמור על עצמך, בבקשה, רק תחזור בחזרה״.
וכמו שרק מלחמה יודעת ,היא גובה מחירים כבדים - יש פצועים וגם הרוגים, ופתאום נשמעים קולות מכל מיני כיוונים - ״אולי לא היה צריך להיכנס ולסכן חיילים...״ רק כדי שלא יהיו נפגעים.
אבל נראה לי שיש עדיין משהו לא מובן, לא מספיק מוסבר. את עצם החיים, מטרתם. כי לא מספיק לחיות רק כדי לחיות, רוצים אנו לחיות למען מטרה נעלה, למען משהו מעבר לנשימות היומיומיות.
מסתכל מסביבי ורואה חיילים,בסדיר ובמילואים,לצורך העניין נקרא להם - פרטים. הפרטים חשובים, אין ספק בכלל. חשובים מאוד, אנשים עם משפחות וילדים, כל אחד הוא עולם ומלואו. אבל כולנו מרגישים ומאמינים שיש פה משהו מעבר, משהו יותר פנימי- איזה ׳עולם הבא׳, איזה משהו שאי אפשר להסביר אותו במילים - הוא קרוי אלוקים.
ואם ניתן דוגמה: מדובר במצב כמו גוף ובתוכו נשמה. הגוף חיצוני, אבל כולנו מאמינים שיש משהו מעבר לבשר ולגידים, משהו אלוקי - ״חלק ה׳ ממעל״, משהו פנימי.
ורצון חיינו הוא בעצם להתחבר אליו, לאלוקים, לכלל, ל׳משהו מעבר׳ לחיים הפשוטים, לשם אנחנו מצפים ומייחלים, ולכן אם נצטרך ויהיה צורך לא עלינו, אנו נקדיש את הפרטים בשביל הכלל, בשביל להופיע את השלמות,את האלוקות, בשביל מטרת חיינו.
ואם נתרגם את זה למילים - למען ארץ ישראל, עם ישראל ותורת ישראל - אנו מוכנים ורוצים להקדיש את הפרטים, בשבילם אנחנו פה. לא לחיות רק כדי לחיות ולבסוף למות, אנחנו רוצים לחיות למען מטרה, ואם נצטרך ,נעשה הכל למענה.
אז אנחנו כן ׳נשמור על עצמנו׳, אל תדאגו. אנחנו אוהבים את החיים אבל אם נדרש לתת אתם עבור משהו נצחי, אנו תקווה ותפילה שלא נהסס לרגע. בעז״ה.
זו היא תפילת הדרך שלי ללחימה.