בתור יהודי פשוט יש עלי איסור לשון הרע, ולכן לא אתייחס לאותן שתי נשים. זאת ועוד בדומה לעורך דין או עובד סוציאלי, האתיקה המקצועית אוסרת עלי לספר מה ידוע לי עליהן. וכן ביקשתי מהכתב שאם יצא ממני איזה ביטוי ביחס אליהן שיימנע מלפרסמו, והא עמד בזה בכבוד ואני מודה לו.
אם מישהו חושב שנהגתי כלפיו באופן לא מוסרי, יש לו פתח לפנות למשטרה, שהיא מאוד רגישה בנושא ושם העניין יתברר.
יתר על כן, כאשר שתי הנשים הללו החלו להוציא עלי שם רע ברבים, פניתי במישרין ובעקיפין בהצעה לבוא וללבן את טענותיהן בפני רבנים שייבחרו על ידן. משסירבו הצעתי בירור אצל הרב הראשי לשעבר הרב מרדכי אליהו. גם פנייתי זו לא נענתה, אז הודעתי שאני פונה לבית הדין הרבני בירושלים. אך לא בגלל שנגרם לי צער ובושה לי ולכל משפחתי מותר לי לדבר לשון הרע.
--------------
הרבה יותר נוח ובטוח לרב להצטמצם בפסקי הלכה רק בשבת וכשרות, ולהימנע ממתן תמיכה וייעוץ בנושאים רגישים אבל תמיד הבנתי שתפקידי בתור רב הוא לעזור כמיטב יכולתו לכל אדם הפונה אלי, בכל נושא, מוסרי, אישי, משפחתי ואף כלכלי – כמסורת הרבנים בכל הדורות, ללא קבלת תמורת כספים כלשהוא. אני מודע לתופעה המוכרת בספרות המקצועית שלעיתים עלולה להיווצר תסבוכת – שיש להשמר ממנה – של יחסי אהבה-שנאה מצד הנעזר כלפי העוזר. אך לא בגלל זה, אמנע את עזרתי מכל הפונה אלי.
אלפי גברים ונשים מכל רחבי הארץ ומכל רבדי האוכלוסיה נעזרו על ידי בהצלחה במשך עשרות שנים, ואני מאושר על כך, ואני מצטער על אותם שני מקרים בהם לא הסתייע הדבר. מעולם לא דחיתי פונים, גם כשהתברר לי שהגורם למצוקתם קשור בצדדים אינטימיים של החיים. איני יכול להתחמק מאחריות. התורה לא רק "שור שנגח" אלא גם "בעל שנגח". בנושאים מורכבים אני עומד בצומת רגישה המשיקה לעניינים מקצועיים, ובמקרה הצורך אני מפנה לפסיכולוגים – אף מספק מימון – לעובדים סוציאליים, רופאים ועובדי רווחה.
אני שמח לעזור לאנשים ואמשיך כמיטב יכולתי.