סערת הזקנים אשר פקדה את הציבור הדתי לאחרונה מצטרפת לשורה של עימותים בין הצבא לחיילים הדתיים, עד שקשה לראות זאת כצרוף מקרים בעלמא. אחר שהאגף לתודעה יהודית הוצא מידיה של הרבנות, ואחר שרבנים צבאיים רבים קבלו מכתבי פיטורין, אחר שהרמטכ"ל זלזל בצו התלמוד - "הבא להרגך, השכם להרגו", כעת הגיעה פרשת הזקנים, אשר הוכיחה כי יש כאן מגמה בולטת להצר את צעדיהם של חיילים שומרי מצוות.
ולכאורה הדבר לא מובן, מחד יותר ויותר רואים קצינים כולל בכירים דתיים ומאידך הצבא בשנים האחרונות עושה כל מאמץ במטרה לגייס חיילים חרדים, ולשם כך הוא מוכן להתאים את עצמו בהרבה תחומים לאורח החיים החרדי. מדוע, אם כן, מתעקשים פתאום על גילוח הזקנים? אותו צבא, שנראה כי הוא מעוניין בעוד מתגייסים חרדים, אותו צבא אשר מוכן לאפשר לחיילים דתיים אוכל בהשגחת הבד"ץ, שמוכן ללכת לקראתם בתחומים רבים, שמוכן לגלות סבלנות וליברליות כלפי אמונותיו של אדם, פתאום נוקט בנוקשות ובכפיה שמזכירה מאורעות לא נעימים מההיסטוריה של עמנו. לאסור על גידול זקנים? היכן אנחנו חיים? ומדוע זה כל-כך חשוב לראשי הצבא, אחר שכבר יעדנו בעבר גנרלים בכירים בצה"ל עטורי זקן? המסקנה לגבי בעלי התפקידים חובשי הכיפה, בוגרי המכינות נכשלו לחלוטין בהשפעה על הצבא. הרצון להיתקדם נתן לצבא אפשרות לבלוע את הקצינים חובשי הכיפות ולא נודע כי הם באו לקירבו. אני עוקב אחרי הצבא 30 שנה ואין כל שינוי בגלל ריבוי הכיפות בפיקוד.
אך לאור התופעה המקוממת, קמו רבים בציבור הדתי והחרדי למחות, ואליהם הצטרפו גם אישי ציבור חילוניים אשר דוגלים בסבלנות ומתנגדים לכפיה. אלו התחרו זה בזה על-מנת לתאר את האטימות וחוסר ההתחשבות של הצבא, כמו גם את חוסר החכמה שבמהלך, המקומם כנגדו ציבורים שלמים. אולם אני אינני מצטרף לאבחנה זה, כי אמנם נכון הדבר שבמהלך הזה מונחת אטימות, אולם יוזמיו כלל וכלל אינם טיפשים. ולכן חשוב לעמוד על הנקודה היסודית שעליו מבוסס המהלך אותו הם מובילים.
מקובלנו מדוד המלך ע"ה - "מאויבי תחכמני" (תהלים קי"ט, צ"ח), ופרוש הדבר, שאם הצד השני מאד מעוניין במשהו, סימן הדבר, כי עבורנו זהו דבר רע. וזה היסוד מאחורי ההלכה, הנראית אולי קיצונית ממבט ראשון, ולפיה מצוה למסור את הנפש אפילו על מנהג קל כאשר מדובר בגזרה - ראה סנהדרין ע"ד: ורש"י שם בד"ה ערקתא דמסאנא - "שרוך הנעל, שאם דרך הנכרים לקשור כך ודרך ישראל בענין אחר, כגון שיש צד יהדות בדבר ודרך ישראל להיות צנועים אפילו שנוי זה שאין כאן מצוה אלא מנהג בעלמא יקדש את השם...". ולכאורה, מדוע ולמה צריך למסור נפש על דבר שאינו מצוה אפילו מדרבנן? אלא על כרחך יש לומר, כי מעצם זה שהגוי בחר להעביר אותנו על הדת בעניין זה, הרי מוכח שזהו דבר בעל ערך מצד ההתבדלות שלנו מהגוי. באמת אין זה משנה כיצד קושרים את שרוך הנעל, אבל אם הגוי מחשיב את זה כדבר שמבדיל בינינו לבינו, אנו נמסור על זה את הנפש. כי כל עצם היהדות מונחת על כף המאזניים!
וראוי כאן לעמוד על תופעה מצערת, ולפיה הרבנים הראשיים לצה"ל שכהנו בשנים האחרונות היו כנועים לכל פקודה, גם במידה והיא היתה בניגוד להלכה, הם אישרו גרוש יהודים ועקירת קברים, חילולי שבת מיותרים, שירת נשים והיום - קולם נדם מול גזירת הזקנים. איך אפשר לדבר על חשיבות הזקן שלרב הראשי הרב פרץ אין זקן? לא מספיק להיות בחור טוב. כדי להיות רב ראשי צריך לדעת לדפוק על השולחן לעשות מהומות. אתה אחראי על זה שדתיים יוכלו לשמור מצוות בצבא. זה לא פחות חשוב מתפקידים אחרים. אבל הרב פרץ רגיל לתת את הלחי השניה וגם שגרשו אותו מעצמונה הוא רקד עם המגרשים! כמה הרבנות הרחיקה מימיו של הרב גורן זצ"ל שגם כרב היה לוחם ולחם את מלחמות הדת ללא פשרות וריקודי מה יפית...
אותה חולשה רבנית מנוצלת כעת עד תום בעניין הזקנים. ראשי הצבא, אלו החדורים ערכים חילוניים מערביים אנטי-יהודיים - הם לא טיפשים. כלל וכלל לא. הם אנשים מתוחכמים ביותר. הם רוצים דתיים בצבא, גם חרדים יתקבלו בברכה. אבל הם ידאגו לכך שהם יעברו את מה שנקרא "כור ההיתוך הישראלי", כפי שאמר פרופ אחד בועדת שקד מי שניכנס לצבא יעבור שינוי. הם יכולים להמשיך לשמור שבת ולהניח תפילין, אבל העיקר הוא שהם יהיו חלק מההוויה הכלל-צה"לית, שליבם יהיה מונח בתרבות של דיזנגוף. מה שמפריע לכך הוא הסממן החיצוני של הזקן. דתי עם זקן יוצר חיץ בינו לבין החילוני. כאשר הוא בלי זקן, כבר נעים לומר לו שיבוא עם כולם לשמוע שירת נשים, שיגרש יהודים שישתתף בחילול שבת שלא לצורך וכו. ואם הוא יתנגד עכשיו, לא נורא, בפעם הבאה הוא יסכים. הוא כבר לא מבודל, הוא כבר לא שונה. זה לא הזקן עצמו, זה מה שמאחורי הזקן. ועד כמה שהדבר חשוב בעיניהם, החיילים הדתיים חייבים להבין שלנו זה חשוב פי כמה!
אני מצפה מהחיילים הדתיים שיבינו את גודל השעה, ושגם מי שעד היום התגלח, יגדל את זקנו ויבהיר למפקדיו, כי יש מפקד אחד שהוא הסמכות העליונה עבור כל יהודי שומר מצוות, ועבורו אנו מוכנים אף למסור את הנפש על כל פקודה שנוגדת את פקודותיו של מפקד העל של כל המפקדים - הקב"ה.
ברוך מרזל, עוצמה יהודית.חברון.