לפני כמה שנים סיפר לי חבר שערך משמרת מחאה למען שחרור אסירים יהודים לאומיים בשערי בית הכלא, שמנגד עמדה לה משמרת מחאה של אנשי שמאל, ואילו אותו חבר ופעילי הימין שעמדו יחד איתו, הודיעו כי במידה והאסירים הלאומיים לא ישוחררו הם יערכו תפילה מיוחדת ויתקעו בשופר, ואו אז חומות הכלא ייפלו.
נדמה לי שגם החבר בעצמו לא ממש האמין שחומות הכלא יהיו כמו חומות יריחו, אבל מסתבר שהיו במקום "קליינטים" לאמונה הזאת: אנשי השמאל הקיצוני שעמדו במשמרת שממול.
למרבה ההפתעה , דווקא אותם אנשי שמאל - חילוניים למהדרין- החלו לצווח למראה השופרות ולמשמע התפילות וזעקו "לא ,לא, אל תתנו להם לעשות את זה".
מסתבר כי אותם אנשי השמאל הם המאמינים הכי גדולים. אולי בחוץ הם מזלזלים בתפילות, שופרות, תקיעות ותרועות, אבל עמוק עמוק בתוך הלב, יש להם אמונה גדולה...
בדברים האלה נזכרתי השבוע כאשר העליתי סטטוס בפייסבוק שלי, בסגנון יש דין ויש דיין על משפט אולמרט. בבית המדרש בו חונכתי - ישיבת הרעיון היהודי של הרב כהנא הי"ד - הדבר האחרון שהתחברנו אליו היו קמעות, אמונות תפלות, ואפילו ( להבדיל) את הדיונים על שכר ועונש ( שיש להם בסיס עצום בדברי חז"ל ובעצם בכל קריאת שמע אותה אנו מקפידים לקרוא כל יום) השארנו לאחרים, שהרי אנחנו לא "פנקס החשבונות" של הקב"ה, לא יודעים מה בעולם הזה ניתן כשכר ומה כעונש, ובוודאי לא מתיימרים לנהל את הפנקס.
ואולם באשר לפושעי גירוש גוש קטיף נדמה לי שיש להחריג את הנוהל הזה, שהרי ראשית קשה להתעלם מהעובדה שכמו במגדל קלפים שקורס, פושע אחר פושע מקבל עונש שקשה להסביר אותו בצורה טבעית.
אריאל שרון, ראש הממשלה האגדי של מדינת ישראל, שהיה בריא כל חייו כמו שור, הפך לפתע להיות צמח והתנתק מאיתנו במהירות רבה.
עמרי שרון, הבן, שאולי היה המניע לתוכנית ההרסנית ( שנועדה על פי הטענות לחלץ אותו מהחקירה) גם הוא לא חמק מעונש וריצה חודשים ארוכים בבית הכלא.
חיים רמון שדרבן, יזם הפיק וניהל את קדימה, אדם שניבאו לו עתיד מזהיר בפוליטיקה הישראלית, סיים את חייו הציבוריים בבושת פנים, כאשר הסתבך בשערורייה עם חיילת צעירה.
משה קצב הנשיא הממלכתי של מדינת ישראל, זה שביקש ללמד את כולנו ש"דינא מלכותא דינא" לא ממש קיבל את "דין המלכות" כאשר נגזרו עליו שבע שנות מאסר על ידי השופטים ( בתל אביב ובירושלים! ).
דן חלוץ רמטכ"ל הגירוש, הסתבך במלחמת לבנון ופרשת המניות.
יהונתן בשיא, האיש האחראי לשלומם של המפונים גורש מהיישוב שלו, וחלה.
אברהם הירשזון שר האוצר של אותם ימים, נשלח אף הוא לכלא לא לפני שהוטבע לו אות של מושחת.
צחי הנגבי, הבן של גאולה, האיש הדו פרצופי, שזגזג כל חייו בין הימין לשמאל (העיקר שיקבל כיסא) נשפט אף הוא והורשע.
ניסו שחם מי שרצה לשבור לכולנו את הידיים והרגליים, יושב היום שבור בביתו במוצא.
ואחרון לא חביב, אהוד אולמרט שבעזרת השם, יצטרף לישיבת מעשיהו ויחזור בתשובה שלמה!
כאשר עוברים על הרשימה הכל כך ארוכה ( ויש עוד כמה שלא הזכרנו...) ברור שלא ניתן לייחס את כל האמור ליד המקרה וכפי שהטיב לבטא הנשר הגדול הרמב"ם "כשתמרו, ואביא עליכם מכות חלף פעולתכם, אם תאמינו שביאת המכות הוא עניין שאירע במקרה, ושאין סיבתו מריכם אשר מריתם, אוסיף אליכם מן הקרי ההוא, ואכפלהו ואחזקהו, והוא אומרו בתוכחה: ואם תלכו עמי בקרי, והלכתי עמכם בחמת קרי" (ויקרא כו כא-כח; אגרות הרמב"ם, הוצאת הרב שילת עמ' קמט).
אלא שבהטחת המסר יש דין ויש דיין, יש לא רק כדי להציב בפני פושעי גירוש גוש קטיף מראה, אלא ואולי אף יותר מכך, להציב בפני אותם אלה שמבקשים לגרש יהודים תמרור אזהרה!
ההיסטוריה מלמדת אותנו שבדרך כלל מי ששותף לגירוש יהודים, מי שנותן ידו להריסת חבלי ארץ מולדת לא עושה את זה מאידאולוגיה צרופה: שרון, אולמרט, הירשזון הנגבי, לא הפכו פתאום לאנשי שמאל, ומצע מר"צ לא נגלה לפתע לנגד עיניהם, אלא שפוליטיקאים מושחתים אלה, שוכנעו שאם יצטרפו למהלך, הם ירוויחו ממנו באופן אישי.
שרון רצה להמשיך להיות ראש ממשלה ולהציל את עומרי מהחקירות, אולמרט החתרן רצה לרשת את שרון, הנגבי רצה להיות שר, ניסו שחם רצה להיות מפכ"ל, ודן חלוץ - טוב הוא אולי רצה להעשיר את חשבון הבנק שלו.
אם בזכות קמפיין שכזה, יבין אפילו אדם אחד, פוליטיקאי אחד, שמבקש רק כבוד, שררה וכיסא (כפי שמבקשים רוב הפוליטיקאים) כי עקירת יהודים מביתם לא משתלמת מבחינה פוליטית כי מי שנותן יד למהלך שכזה, מזיק לעתידו המקצועי, הרי שייתכן והצלנו את אמא מולדת, כמו גם אולי הצלנו נפש אחת מישראל.
רק על כך נאמר דיינו!