הביקורת נגד הצעת החוק האחרונה של ח"כ ניסים זאב מש"ס, הושמעה מקצה אל קצה, גם בכיפה. אבל אני, דווקא בתור מי שמשמש כרב צבאי במילואים, יכול להזדהות איתה, על אף שאינני מסכים איתה לחלוטין.
מי שעוקב אחרי המהלכים האחרונים ביחסי רבנות-פוליטיקה-משפט ישים לב למגמה מדאיגה: הרבצ"רים נבחרים יותר יותר לפי מה שיהיה נוח לצבא ולא לפי מי התלמיד חכם הכי מתאים. למרות הערכתי לרבצ"ר הנוכחי אני לא חושב שיש מי שמגדיר אותו כ"גדול הדור" ואפילו לא "גדול הדור בענייני צבא-הלכה". וזה חבל. מהצד השני אנחנו רואים יותר ויותר איך בג"ץ כופה את עצמו ואת ערכיו על הרבנות הראשית. כל אלו מביאים לידי כך שבשיטת הבחירה הנוכחית, הרמטכ"ל ושר הביטחון יכולים לבחור כמעט כל אחד לפי ראות עיניהם וטובת עניינם. המציאות הזו בעייתית כשמדובר באיוש משרה רבנית.
גם אני אינני בעד רבצ"ר ש"סניק שימנה מקורבים לג'ובים. עם זאת, אני מעדיף לראות בתפקיד הרבצ"ר ש"סניק שילחם על מה שהרב עובדיה יוסף יאמר לו להלחם, מאשר "מזרוחניק" שמוכן לעשות פשרות בכשרות כדי לקבל יותר סיורי החזרה בתשובה לחילונים בירושלים. או בשפה אחרת: לא בטוח שרבצ"ר שידאג רק לענייני הכשרות והחללים זה יותר גרוע מרבצ"ר שיהפוך את הרבנים הצבאיים למש"קיות חינוך ויפקיר את העניינים האחרים.
אני מצפה מהמתנגדים להצעת החוק, וביניהם גם מהרב הצבאי הראשי לשעבר, הרב אביחי רונצקי, לנסות להעלות הצעה אחרת ולא להותיר את התייחסותם ברמת ההתנגדות לבדה. הצעה שתחייב מהמועמד לעבור בהצלחה את מבחני הרבנות הראשית לרבנות עיר, לחייב אותו לרקע צבאי פיקודי ולוודא כי ביצע לפחות תפקיד אחד מלא ברבנות הצבאית. זו הצעה, שלדעתי, מתקבלת על הדעת.
הכותב הינו אברך בישיבת עתניאל ורב צבאי במילואים.