בחודשים האחרונים אנחנו נתקלים בחדשות בפרשיות מזעזעות של בני נוער שמעורבים בכל מיני אירועים קשים. לפעמים זו אלימות פיזית, לפעמים מילולית ולפעמים זו גישה פסולה בכל הנוגע ליחסים שבין נשים לגברים.
לפני כשבועיים יצא לי לשבת ליד קבוצת בנות בגילאי 13-15 ולהיות חלק מהשיחה שלהן. מדובר "בבנות טובים", לא שכונות מצוקה, לא משפחות במצב כלכלי ירוד. בנות שלומדות במוסד חינוכי נחשב ועם הורים שחשוב להם מה קורה עם הילדים.
אני לא רוצה לשים את הדגש על סגנון הדיבור או על צורת הלבוש למרות שאין לי ספק שהוא לא מביא נחת להורים או למורים של הבנות, אני רוצה להתרכז בתוכן ובמה שעומד מאחוריו.
אהבתם? תנו הצצה לטורים האחרונים של דורון:
- שרוליק
השיחה התחילה עם סיפור "גבורה" של אחת הבנות, לפני כמה ימים נשבר לה מסך הסמארטפון, היא יצאה מהבית בטרמפים בלי כסף ותוך שעה השיגה את ה-200 ₪ שהיא הייתה צריכה לשלם לתיקון המסך. "איך השגת את הכסף" שאלתי, "בקלות" היא ענתה, והסבירה שהיא ניגשת לאנשים ברחוב, עם חיוך רחב בשילוב פרצוף מסכן (כן, יש שילוב כזה) ומבקשת קצת כסף כי היא תקועה. מסתבר שזו מן שיטה קבועה שלהן, "אנחנו כבר לא לוקחות כסף בנסיעה לעיר". הסיפורים ממשיכים ואני יושב ולא מאמין. עפ"י הניתוח שלהן, גברים נותנים להן יותר כסף מנשים. זה נהיה הרגל, לא משהו חד פעמי. הן כבר מכורות לשיטה.
השאלה שהכי הציקה לי אחר כך זה "איפה ההורים?" האם הם לא מנהלים שיח פתוח עם הבנות שלהן? האם הם לא רואים את מה שקורה להם מתחת לאף?
הפגישה עם הילדות האלה לא יצאה לי מהראש הרבה זמן, ניסיתי להבין מה כל כך הפריע לי במה שהן עושות. סיפרתי לחבר את הסיפורים שלהן והוא צחק. הוא סיפר לי שיש לו חבר שמנהל קיוסק ליד מוסד חינוכי של בנות. לטענת בעל הקיוסק, אם היה רוצה בכך, בקלות רבה היה "משיג" מהבנות מה שהוא רוצה. הוא נותן ברד חינם או לחמנייה על חשבון הבית והן כבר שלו.
חשוב לי להדגיש, פגשתי בחיי נערים ונערות שאינם מתאימים למסגרת. "נוער נושר" שמסיבות רבות לא מצליח להשתלב וזה מוביל אותו לפשיעה, ונדליזם או לתופעות התנהגותיות לא מקובלות אחרות. אבל לא על זה אני מדבר בטור זה, לא מדובר בבנות חריגות אלא ב"בנות טובים". אני לא אנתרופולוג ואין לי את הכלים לעשות את המחקרים הנדרשים, אבל יש פה תופעה מסוכנת. זה מתחיל בדברים קטנים ומתפתח למקומות שעליהם אנחנו שומעים בחדשות. חייבים לעצור את זה, ואת זה רק ההורים יכולים לעצור, דברו עם הילדים שלכם!
ולמרות הכל, אני אופטימי. השבוע התקיים פסטיבל הדובדבן בגוש עציון, כ-10,000 איש הגיעו ליישוב בו אני גר בכדי לקטוף דובדבנים וליהנות מהדוכנים הרבים. בין האנשים שבאו הסתובב נוער מהיישוב והציע למכירה כל מיני מוצרים, את הכסף הם אוספים בכדי לקיים את קייטנת איל"ן שמתקיימת כבר כ-20 שנה ביישוב. בקייטנה מתארחים ביישוב למשך שבוע קרוב ל-20 בני נוער נכים בדרגות שונות כאשר המארגנים והמפעילים של הקייטנה הם נוער היישוב וכמובן שהכל בהתנדבות מלאה.במאמר מוסגר נגיד שבקייטנות אלו יש חניכים יהודים וערבים.קייטנות אלו מתקיימות ביישובים נוספים ומהוות שבוע משמעותי ביותר לחניכים אבל לא פחות משמעותי למדריכים.
ונחזור לבנות שפגשתי, בסוף השיחה קצת לפני שהלכתי משם עם המחשבות שלי, אחת הבנות ניגשה אליי ושאלה "יש לך כמה שקלים? אני רוצה לקנות ברד" את תשובתי אתם יכולים לנחש לבד.
**הבהרה חשובה- בחלק מהטורים מסופר על פגישות שלי עם אנשים. אני לא מבקש אישור של כולם לפרסום הדברים ולכן לפעמים אני מבצע שינויים לא מהותיים בסיפור בכדי לא לחשוף את מי שלא מעוניין להיחשף.