כאב לבנות בשירות הלאומי - בעבר, בהווה ובעזרת ה' גם בעתיד, אני מזדהה עם כל דרישה לשיפור תנאי השירות של הבנות המשרתות. אם בנות נאלצו לחוות בעת שירותן יחס גרוע, תזונה לא מספקת, מצוקה כספית, חשיפה לחוויות טראומטיות שלא הוכשרו לקראתן, הטרדות מיניות שלא טופלו כראוי - בכל אלה חובה לטפל. אם מערכת הקליטה והמיון אינה מיטבית וגורמת לבנות להיטלטל בחיפושים אחר מקום שירות מתאים - גם את זה חובה לשפר. אם ההכשרה המקצועית שבנות מקבלות לפני שיבוצן לתפקיד אינה מספקת, יש להתריע על כך.
ובכל זאת, קמפיין הרשת "את מי זה משרת" שרץ בימים האחרונים לא מריח לי טוב.
ראשית, הוא מזכיר לי קצת את הקמפיינים של ארגון השמאל הקיצוני 'שוברים שתיקה' בכך שהוא מאפשר למתלוננות להישאר אנונימיות ולא טורח לבקש את תגובת הגופים המבוקרים. הייתי רוצה שהמצב בשירות הלאומי ייבחן בצורה פחות חד-צדדית.
שנית, אין לך גוף ממשלתי שאין לגביו תלונות. השירות הלאומי הוא מפעל שקיים כבר עשרות שנים ויש לו רבבות בוגרות. ברור שלאחוז מסוים מהן יהיו תלונות. גם לא ברור איזה אחוז מהתלונות עדיין רלוונטי, ואלו מהן מתייחסות לכשלים שכבר תוקנו. וכשמזמינים אותך להתלונן במסגרת של קמפיין, אתה תמיד תמצא על מה להתלונן.
את תקופת שירותי הסדיר בצה"ל לפני למעלה משלושים שנה אני מסכם בסך הכול כחוויה חיובית, בונה ומעשירה. אבל אילו הוזמנתי להשתתף בקמפיין של תלונות על קשיים שחוויתי בשירותי הצבאי, יכולתי לבדי לכתוב עשרות פוסטים.
אני יכול לספר על זלזול מוחלט ושיטתי בחוקי מטכ"ל לגבי מספר שעות השינה (היום מקפידים על זה הרבה יותר). אני יכול לספר איך נתקעתי לבד בתחנה המרכזית בירושלים, בקושי יכול להלך על רגליי לאחר 70 קילומטר של מסע כומתה עם מקלע מא"ג כבד תלוי על הצוואר. המסע הסתיים כבר בשעות הבוקר, אך איש מהמפקדים לא חשב לשחרר אותי כך שאספיק להגיע לבית הוריי בקצרין לפני כניסת השבת.
אני יכול לספק איך רותקתי לשבת בגדוד וכמעט עליתי למשפט משום שסירבתי לנסוע בעיצומו של יום טוב למטרה שאיננה פיקוח נפש - היערכות לסיכול ניסיון התנחלות למחרת החג.
שלא לדבר על חברים למחלקה שבעיותיהם הרפואיות הוזנחו עד שמצבם גרם לשחרורם משירות קרבי, או על חבר שחטף כדור ברגל לאחר שנשלח בטעות לשוטט מאחורי מטרות בעת שחבריו תרגלו ירי לעברן.
אז סליחה, קצת קשה לי להסיק מסקנות נחרצות מריבוי התלונות על השירות הלאומי.
ולבסוף, העיתוי שבו הקמפיין הזה עולה חשוד בעיניי, ומעלה את השאלה את מי הוא משרת. האם הקמפיין נועד לסייע לבנות שלי ולחברותיהן בשירות הלאומי, או שיש כאן מטרה סמויה אחרת?
אנו קרובים קירבה מחשידה לתקופה שבה שמיניסטיות דתיות מקבלות החלטות לגבי השנה הבאה. זו גם התקופה בה הגופים שמעודדים בנות דתיות להתגייס יוצאים בקמפיין השנתי שלהם. אני קורא מודעות שמזמינות שמיניסטיות מתלבטות לשבת הסברה בנושא שירות צעירות דתיות בצה"ל. יכול להיות שיש קשר בין הדברים?
בעבר הקמפיין לגיוס בנות דתיות התמקד בהבלטת היתרונות של השירות הצבאי ובהפגת החששות מפניו. אבל אולי השנה מישהו מתוחכם החליט שהדרך לגייס עוד בנות דתיות היא להשמיץ ולתקוף את השירות הלאומי.
אז אשמח מאוד לבירור נוקב של הקשיים ותנאי השירות של בנות השירות הלאומי, ושל תפקוד המנגנון שמנהל אותן ומפקח עליהן. אבל אני מעדיף שזה ייעשה בשיטות הוגנות יותר, ובעיתוי שבו יהיה ברור שהמטרה היא לשפר את השירות הלאומי, ולא להשתלט על מאגרי כוח האדם שלו.
דברו איתי אחרי פסח, ואאמין שכוונתכם לתקן.