1. בתקופה האחרונה השמאל וחלק מכלי התקשורת (יש הטוענים שאין באמת הבדל ביניהם) החל לבנות את בנימין נתניהו כאויב הדמוקרטיה. אתם יודעים. ארדואן הישראלי, סולטן טורקי וכאלה.
החלטתו השבוע לפזר את הכנסת וללכת לבחירות, הוסיפה נדבך נוסף לתדמית "ראש הממשלה מאיסטנבול", אותו מקפידים לתחזק באופוזיציה.
"אפשר וצריך ממשלת אחדות ללא נתניהו. זה מה שישראל זקוקה לו", אמר ח"כ יאיר לפיד בשיא המשבר בין ראש הממשלה ליו"ר ישראל ביתנו. למה הוא התכוון? שחברי הליכוד צריכים לזרוק לכל הרוחות את יושב הראש הנצחי שלהם (עשור ברצף זה כמעט אל-מוות מבחינה פוליטית), ולהמליך תחתיו, ללא בחירות, מלך חדש שיצעיד אותם יד ביד עם גנץ ולפיד.
יו"ר כחול לבן הנוכחי בני גנץ (לפחות עד שסגנו יחליט שמספר 2 זה ממש לא בשבילו), היה ישיר יותר ודרש את המלוכה לעצמו: "הצבעה על בחירות זו גניבת דעת מיותרת", אמר והוסיף כי "משלא הצליח נתניהו להרכיב ממשלה היה ראוי להעביר את המנדט לכחול לבן בראשותי".
אך אם ראשי כחול לבן מדברים מתוך פוזיציה ברורה, העיתונאית המוערכת דפנה ליאל מחדשות 12 התבטאה בצורה דומה, כשהיא בחרה לתת לחוק להיות נר לרגליה. "הדבר ההגון מבחינת נתניהו, אם לא יצליח להגיע להסכם עם ליברמן עד חצות", כתבה במאקו, "הוא להחזיר את המנדט לריבלין - כך קובע החוק. אין שום היגיון לגרור את המדינה לבחירות חדשות שעלולות להחזיר אותנו לאותה דרך ללא מוצא ולאותו מבוי סתום. אם נמשיל את המצב לכדורגל, המהלך לפיזור הכנסת דומה למצב שבו מישהו לא הבקיע גול ב-90 דקות - ואחרי זמן הפציעות מבקש משחק חדש".
צילום: הדס פרוש, פלאש 90
2. גם אני לא אוהב את הבחירות המחודשות, מספר שבועות לאחר הקודמות. גם אני מוטרד מכך שבעצם מסוף חודש דצמבר שעבר ועד תחילת חודש נובמבר הקרוב, תכהן כאן בישראל, עם כל הבעיות הביטחוניות, ממשלת מעבר מתמשכת שבראש מעייני חבריה נמצאים המהלך הפוליטי התורן, הנאום שצריך לכתוב ואישור הסלוגן הקליט לשלט החוצות.
ובכל זאת, נשגב מבינתי, מה רוצים מבנימין נתניהו ומדוע מדביקים את כל האשמה למצב הנוכחי רק עליו. אגב, אני לא מדבר על ניהול המשא ומתן להקמת הממשלה שכשל, שזה עולם שלם בפני עצמו, אלא על ההחלטה לפזר את הכנסת לפני שהמנדט חוזר לנשיא המדינה.
יודעים מה? ברור לי שיריבים פוליטיים יאשימו זה את זה בכל תחלואי היקום, אבל כשהם עושים זאת כדאי שיבינו דבר אחד. את המשוכנעים כבר יש להם ביום הבוחר. את תומכי יריבם המובהקים כנראה שלא יצליחו לשכנע להצביע עבורם בקלפי. ואילו לקולות הצפים צריך להפסיק להתייחס כאל אידיוטים שניתן לעבוד עליהם בספינים.
רוצים דמוקרטיה? בבקשה. מרבית העם בחר במפלגה של נתניהו או במפלגות שהצהירו מראש שיתמכו בו לראשות הממשלה. לכן ניסיונו המוצלח לסכל את העברת המנדט ממנו לבני גנץ הוא יותר מלגיטימי, דמוקרטי לחלוטין ואהה...כן...גם תואם את החוק.
לומר שהעם בחר בנתניהו זה קיצוני מדי, אך מרביתו בהחלט נתן לו את קולו, אם זה באמצעות הצבעה לליכוד או למפלגות שהצהירו מראש: רק ביבי בראש. כחול לבן וגנץ אכן קיבלו תמיכה נרחבת אך לא מספיקה כדי להקים ממשלה, כך שלא היתה באמת סיבה להעביר אליהם את המנדט כשהמגעים עם ליברמן קרסו יחד עם הסיכוי להקמת הקואליציה.
ומה לגבי הטלת מלאכת הרכבת הממשלה על חבר ליכוד אחר? אם מתפקדי מפלגת השלטון היו מעוניינים במנהיג חדש, הם היו מדיחים את נתניהו בפריימריז. הם בטח לא היו רוצים שנשיא המדינה יעשה זאת בשידור חי לקול מחיאות הכפיים הסוערות של גנץ, לפיד, יעלון, שפיר, זנדברג ושות'.
אם דמוקרטיה היא מה שחשובה לכל תוקפי נתניהו אז צריך, גם אם זה קשה ולא נוח, לכבד אותה על כל צדדיה. גם כל מי שרוממות החוק בגרונו צריך לקבל את העובדה שהכנסת היא הריבון, ואם ראש הממשלה הצליח להשיג בה רוב לפיזור הכנסת, אז הוא פעל לפי כללי המשחק, אלא שלצערם הוא גם סיים אותו עם שער ניצחון ממש בדקה ה-90.
נתניהו מבין שהולכים לבחירותצילום: פלאש 90. יונתן זינדל
3. בצורה שקולה ונינוחה הצהיר השבוע לפיד כי גם במערכת הבחירות החדשה, כחול לבן תהיה בראשותו של בני גנץ.
אך צריך לשים לב לתגובה הספונטית שסיפק כמענה לשאלה בנושא, בפתח ישיבת הסיעה בכנסת. "מה שאתם רואים ככחול לבן במתכונת הזאת יישאר", אמר ובנוגע לראשות המפלגה הוסיף כי "על השאר נדון בהמשך". את ההפתעה על פני הנוכחים בחדר, ובמיוחד את זו שעל פניו של בני גנץ, לא היה ניתן לפספס.
4. ומשהו אחרון לסיום אחד השבועות הסוערים שידעה הפוליטיקה הישראלית. שבוע שהתחיל עם הערכות לממשלה חדשה והסתיים בבחירות.
הספינים שרצו השבוע היו מלאי דמיון עד שנראה כי מי שהגו אותם ראו קצת יותר מדי סרטים. "נתניהו וליברמן חברו יחדיו כדי להוריד את סמוטריץ מהמשפטים", "ליברמן וכחלון מתואמים כדי להקשות על ראש הממשלה, ו-"ליברמן ולפיד משתפים פעולה כדי להדיח את ביבי", היו רק חלק משלל המניפולציות שהניחו עד הרגע האחרון שהכל כאן מחושב.
לא שחסרה ציניות במערכת הפוליטית בישראל ולפחות חלק מנציגי הציבור שלנו בהחלט הרוויחו את החשדנות כלפיהם ביושר. אך כדאי לדעת שלפעמים הפוליטיקה הביצתית שלנו יותר אפורה משחושבים, ולעתים משבר בין שני פוליטיקאים הוא פשוט משבר ולא פרק בבית הקלפים.