ערכי הציונות הדתית חיים וקיימים, אך בביטויה הפוליטי היא מתה

תכנית הרחבת מעגל הציבור הדתי לאומי של בנט ושקד היא מבורכת, התהליך הרבה פחות. רועי לחמנוביץ מנתח את מצבו הפוליטי החדש של המגזר הסרוג ומשוכנע: בית לא עוזבים

חדשות כיפה רועי לחמנוביץ  11/04/19 13:44 ו בניסן התשעט

ערכי הציונות הדתית חיים וקיימים, אך בביטויה הפוליטי היא מתה
בית לא עוזבים. סמוטריץ, בן גביר והרב פרץ, צילום: יחצ

בחירות 2019 יכתבו בדברי ימי הציונות הדתית. הכותרת העוטפת את מכלול ההתרחשויות היא שערכי הציונות הדתית חיים וקיימים אבל הציונות הדתית (בביטויה הפוליטי) מתה.  

נתחיל מההתחלה. לנפתלי בנט ואיילת שקד היתה תוכנית עבודה מוסדרת: לכבוש את המובן מאליו ולצרף אליו מעגלים נוספים. התוכנית עבדה. עבדה עד שלמישהו כנראה אצה הדרך. במקום לנסות ולהסביר לקהל מדוע תם עידן המחנה בציונות הדתית , בחרו שקד ובנט לצאת למדבר מתוך הנחה שהקהל הוא מובן מאליו. אז זהו שלא. אין קהל שהוא מובן מאליו.

התוצאות הוכיחו למעלה מכל ספק כי הפרסונליזציה והגלורפיקציה לא קיימת בציונות הדתית. שני השרים הפופולריים ביותר בממשלה עם קמפיין המחזק את מימד האישיות ( ונזכיר רק על קצה המזלג את תשדירי בושם פאשיזם, לדבר אל היונה וקליפ הגירושין מבגץ) - ועדיין כשלו.

נצחה תנועה שיש לה מערכת חינוך פרוסה וענפה, תנועת נוער מושרשת, אגודת ספורט, חוגי חזו"ן ובעיקר מורשת. המורשת ניצחה באופן חד משמעי את הסטארטפ הפוליטי. אני חולק על ההנחה כי החרדלים ניצחו את הדתיים הליברלים. ניצח העיקרון שלא עוזבים בית. הטעות הגדולה של הימין החדש היתה בהיעדר אויב במהלך הקמפיין וגם כאשר האויב הפוליטי נמצא הוא לא זוהה כראוי.

אחרי שבימין החדש הבינו שהם לא יביאו קולות מחוץ לגוש הם חשבו שהאויב שלהם הוא איחוד מפלגות הימין, ולא כך הדבר. האויב האמיתי שלהם היתה מפלגת זהות. רובד נוסף בקריסת הפרסונליזציה והגלורפיקציה הוא בהוכחה שנוכחות משמעותית בנכסים הוירטואלים לא מוציאים אנשים לשטח.  המתנדבת מטעם "אמונה- תנועת הנשים" תעשה כנראה הרבה יותר מכל סרטון מוצלח ככל שיהיה.  

מבט רחב יותר בתמונת פריסת המנדטים  מגלה כי חברי כנסת שחשוב להם סדר היום המדיני - מספרם הולך ונעלם. חכ בצלאל סמוטריץ זיהה את המגמה באופן מיידי ובנאום שלו הוא הציע לחברי הכנסת החרדיים לאחד סוגיות  מתחום דת ומדינה עם סוגיות מהתחום המדיני ולפעול כמעין בלוק טכני על בסיס העקרון זה נהנה וזה לא חסר. לסיכום הערכים נצחו הפוליטיקה הפסידה. 

האם ניצחון הערכים יכול להשליך ולהעמיק אחיזה פוליטית? נמתין ונראה. מה שבטוח הוא שבפני רפי פרץ, שהוא קודם כל מחנך, עומדת משימה להראות לפלג הליברלי שיש לו מקום בציונות הדתית הממסדית והוא הדין גם לציבור המסורתי אם חפצים חיים פוליטיים. חמשה מנדטים סרוגים, בהתחשב בנסיבות זו הצלחה זעירה. אני תוהה מה היה קורה ללא האיחוד המלא בציונות הדתית, עוד פרויקט מוצלח של המנצח האמיתי בבחירות 2019 ראש הממשלה בנימין נתניהו. 

הכותב הוא יועץ אסטרטגי  ומרצה באוניברסיטת בר אילן ומכללת ספיר