1. אם פרסמו עליך לשון הרע ולא נגרם לך נזק – אין מה לעשות.
לא נכון.
מאז שתוקן חוק איסור לשון הרע, ניתן לקבל פיצוי בגין כל דבר לשון הרע שפורסם, גם ללא הוכחת נזק כלשהו. מדובר בפיצוי בסך של 50,000 ₪ (קרן) גם ללא הוכחת כל נזק. יתירה מזו : אם הוכח שהפרסום נעשה בכוונה לפגוע – מוסמך בית המשפט להכפיל את סכום הפיצוי הקבוע בחוק ללא הוכחת נזק, והוא יעמוד על 100,000 ₪ (קרן), לכל פרסום, גם אם לא הוכח נזק כלשהו שנגרם לקורבן כתוצאה מהפרסום.
2. קללות וגידופים (כדוגמת "מטומטם", "אפס", "דפוק") לא מהווים לשון
הרע :
לא נכון.
כך למשל, במקרה של פעיל אחת המפלגות שצעק על אחר "אתה אפס", "אתה פוגע בנשים זקנות" – חויב הלה בתשלום פיצויים.
כמובן, לא כל קללה תהווה פרסום לשון הרע. גידופים יכולים להוות הפרה ברורה של חוק איסור לשון הרע, כאשר הכינויים עלולים להשפיל את מושא הפירסום בעיני הבריות, לעשותם לבוז וללעג מצידם, במיוחד בנסיבות בהן נאמרו. כאמור, מאז בוצע השינוי בחוק איסור לשון הרע, המאפשר לתבוע גם ללא הוכחת נזק, קל יותר לתבוע.
3. אם הדברים שפורסמו היו אמת – אין בהם "לשון הרע" .
תלוי.
לשון הרע מוגדר כדבר שפרסומו עלול להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם; לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו; לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו; לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, גילו, מינו, נטייתו המינית או מוגבלותו.
כך, גם אם הדברים היו אמת – הם עלולים ליפול לגדר "לשון הרע". יחד עם זאת, למפרסם עשויה לעמוד הגנת "אמת הפרסום" אם מעבר לכך שהדבר היה אמת גם היה בפרסום עניין ציבורי.
4. אי אפשר לפרסם לשון הרע על חברה, אלא רק על אדם פרטי .
לא נכון.
גם תאגיד (כדוגמת חברה, עמותה ועוד) יכול להגיש תביעת לשון הרע, למרות שלגבי תאגידים חלים הסדרים חוקיים ספציפיים.
5. פרסום לשון הרע יכול להיעשות במילים בלבד.
לא נכון.
פרסום לשון הרע יכול להיעשות לא רק באמצעות מילים (בעל-פה או בכתב) אלא גם באמצעות ציור, דמות, תנועה, צליל וכל אמצעי אחר.
6. אם דברי לשון הרע נאמרו רק לנפגע עצמו – עדיין אפשר לזכות בתביעת לשון הרע.
לא נכון.
עוולת פרסום לשון הרע קמה רק אם דברי הבלע הגיעו (או שבמקרים מסוימים – היו יכולים להגיע) לאדם אחר – לפחות אדם אחד - חוץ מהנפגע עצמו. אם הגיעו לנפגע בלבד – אין הדבר מקים עילה. (להליך פלילי – נדרשים שני אנשים לפחות שאינם הנפגע).
7. אם פרסמו נגדי לשון הרע – אפשר רק להגיש תביעה אזרחית.
לא נכון.
בהתאם לחוק קיימות שלוש אפשרויות. הנפגע יכול להגיש תביעה אזרחית (ומספיק אם הדברים פורסמו לאוזניו של אדם אחד שאיננו הנפגע עצמו). המדינה יכולה להגיש כתב אישום (אם הדברים פורסמו לשני אנשים לפחות שאינם הנפגע עצמו). ואפשרות שלישית : הנפגע עצמו יכול לנקוט בהליך פלילי נגד הפוגע, וזאת על ידי הגשת קובלנה (הליך פלילי) לבית המשפט. בחוק הישראלי יש רשימה מצומצמת של עבירות שבהן רשאי נפגע להגיש קובלנה, הליך פלילי, נגד הפוגע. לשון הרע – כלול ברשימה זו ומתאפשרת הגשת קובלנה בגינו.
8. אם פרסמו נגדי לשון הרע – הסעד היחיד האפשרי הוא קבלת פיצוי.
לא נכון.
בנוסף לכל סעד (בהליך אזרחי) או גזר דין (בהליך פלילי), רשאי בית משפט לצוות על איסור הפצה של עותקי הפרסום המכיל את לשון הרע או על החרמתם, וכן לצוות על פרסום תיקון או הכחשה של דברי לשון הרע ועוד.
9. אם פורסם לשון הרע על אדם שנפטר – אי אפשר לעשות דבר.
לא נכון.
בהתאם לחוק, לשון הרע על אדם שפורסמה אחרי מותו, דינה כדין לשון הרע על אדם חי, אלא שאין בה עילה לתובענה אזרחית או לקובלנה, אלא רק להגשת כתב אישום בנסיבות מסויימות. החוק קובע, שהגשת כתב אישום בשל פרסום לשון הרע על נפטר תיעשה רק אם ביקש זאת בן-זוגו של המת או אחד מילדיו, נכדיו, הוריו, אחיו או אחיותיו. כך, בנסיבות מסויימות ניתן לפנות ליועץ המשפטי לממשלה בבקשה לפתיחת הליך פלילי נגד מפרסם לשון הרע על הנפטר.
אם הנפגע נפטר בתוך 6 חודשים אחרי שפורסמו עליו דברי לשון הרע, לפני שהספיק לנקוט בהליכים – רשאים בן זוגו, ילדו או הורהו, ואם לא השאיר בן זוג, ילדים או הורים - אחיו או אחותו - להגיש, תוך ששה חדשים לאחר מותו, תובענה או קובלנה בשל אותה לשון הרע.
אם הנפגע הספיק להגיש תובענה או קובלנה, אך נפטר לפני סיום ההליכים -
רשאים בן זוגו, ילדו או הורהו, ואם לא השאיר בן זוג, ילדים או הורים – אחיו או אחותו, להודיע לבית המשפט, בתוך 6 חודשים אחרי פטירתו, על רצונם להמשיך בתובענה או בקובלנה. אם כך עשו – יבואו הם במקום התובע או הקובל.
10. אם פורסם באמצעי התקשורת שהתנהלה חקירה פלילית נגד אדם, אין חובה לדווח כאשר התיק נסגר.
לא נכון.
אם פורסם באמצעי תקשורת שנפתחה חקירה פלילית נגד אדם, או שהוגש נגדו כתב אישום, או שהורשע בעבירה, ולאחר מכן התקבלה החלטה לסגור את התיק, לא להגיש כתב אישום או לעכב הליכים, או שהאדם זוכה או שערעורו התקבל, הרי אם אותו אדם דרש בכתב מאמצעי התקשורת לפרסם את ההחלטה העדכנית – קיימת חובה על אמצעי התקשורת לפרסם את ההחלטה העדכנית בתוך זמן סביר מיום קבלת הדרישה. אם אמצעי התקשורת לא פעל כך, למרות שקיבל דרישה בכתב מהנפגע, ניתן לתבוע ממנו פיצויים בגין הפרת חובתו זו.
הכותבים הם שותפים במשרד 'בר–און כהן'
עורכי הדין ורד כהן ורענן בר–אוןצילום: באדיבות המצולמים