הרב רפי פרץ שאל אותי בבקר שלפני ההחלטה על האיחוד עם עוצמה יהודית: "מה תחושת הבטן שלך"? עניתי לו שהבטן מתהפכת. רגשית היה קשה לי עם האיחוד. אבל האמת היא שהמוח אמר אחרת, ומיד אסביר מדוע. אבל עלי להודות שכבר כבר ימים אני שואל את עצמי למה כל כך קשה לי עם האיחוד?
שהרי אם ניקח לדוגמא את הד"ר מיכאל בן ארי, שגדל בשכונת כפר שלם שבדרום תל אביב. הוריו עולים מאיראן ומאפגניסטן. ב"ה שבציבור שלנו במשך השנים טושטשו הבדלי העדות וכולם מתחתנים אלו ואלו, הילדים שבים ממוסדות החינוך עם חברים מכל העדות, ומביאים איתם את זמירות השבת של כל העדות. לכולם הזדמנות שווה (אצל מו"ר הרב נריה זצ"ל, מהרגע הראשון היה כך) מיכאל למד אף הוא בישיבת כפר הרא"ה (מחזור מתחתיי), הוא בוגר ישיבת ההסדר שבימית, התגייס כלוחם גולני ולאחר פציעתו שירת בלבנון כטנקיסט. בהמשך למד בישיבת מרכז הרב. האם הוא פחות ציוני ממני? האם הוא פחות תורני ממני? ילדיו מתחנכים באותן מוסדות שילדיי לומדים. למה קשה לי להרגיש יחד איתו בן משפחה?
מיכאל בן ארי. האם הוא באמת 'לא כמונו'?צילום: כיפה
שאלתי את השאלה הזו לעשרות אנשים בתקופה האחרונה. "במה אתם חולקים על אנשי עוצמה לישראל"? כולם גמגמו! אז מדוע יש לי פרפורי בטן? כנראה שהסגנון זה מה שהפריע לי. לאנשי עוצמה יהודית אין עניין לדבר בשפה שרובנו סגלנו לעצמנו. אין להם עניין להיות "פוליטיקלי קורקט". וגם קשה לי עם אנשים המגדירים עצמם "תלמידי הרב כהנא" (שאגב, אף הוא היה יהודי עם גאווה יהודית חזקה והמון זכויות. אף איתו בדרך כלל הסכמתי עקרונית עם מה שאמר, אבל לא מעשית ולא עם הסגנון).
הצעתי לחבריי מקבלי ההחלטות בבית היהודי (ובאיחוד הלאומי), אכן להקים את הבלוק הטכני עם עוצמה יהודית, ושכדאי להבהיר לרבים בציבור הדתי לאומי, שכמוני אף להם יש פרפורי בטן, להבין טוב טוב שהבית היהודי לא מתכונן לאמץ את הסגנון של עוצמה יהודית, ולא מזדהה עם דיבורים ומעשים בסגנון פרובוקטיבי. צריך להבהיר שזה רק טכני ושנפרדים לשתי מפלגות לאחר הבחירות מיד.
הרב רפי פרץ ובצלאל סמוטריץ. כאבי בטןצילום: יחצ
עד כאן התייחסתי לבטן. ועכשיו לשכל:
במשך שבועות פורסמו המון סקרים ונתונים לכאן ולכאן. כדי לקבל החלטה רציתי לקבל נתונים אמיתיים. גם כמנכ"ל "מעלה- המרכז לציונות דתית" וכחבר מרכז "הבית היהודי" עניין אותי לבדוק מספר דברים:
*האם לדעת רוב ציבור הציונות הדתית יש עדיין צורך בקיומה של "מפלגה ציונית דתית".
*מה מחפשים מצביעי הכיפה הסרוגה במפלגה בה הם בוחרים (דמות כריזמטית בראש הרשימה? מכלול ערכים?...)
*לאלו ערכים חשוב להם שתדאג המפלגה בה הם בוחרים?
*האם הם מעוניינים בחיבור בין מפלגות הציונות הדתית לסוגיהם?
*והאם הגורם של דאגה ל"גוש הימין" משפיע על בחירתם?
לצורך קבלת תשובה - פניתי לד"ר עדו ליברמן ( גילוי נאות שהוא גם גיסי) מנהל חברת "לש"ם" המומחה הסטטיסטי של "מסקר". בשיטה בה פיתחו ניתן לקבל את תמונת המצב הכי מדויקת ומקצועית של עמדות הציבור הציוני הדתי.
בקשתי שיערכו עבורי סקר בלתי תלוי לחלוטין ללא שום מגמתיות על מנת לקבל את הנתונים בשאלות הנ"ל.
הסקר נערך השבוע - יממה לפני ההחלטה על האיחוד. לפי ממצאי הסקר ועל פי מדגם מייצג ומפולח (מתוך כ-2000 משיבים שונים על הסקר), יש בהחלט עדיין צורך במפלגה ציונית דתית. כ-85% ענו שיש צורך, לעומת 15% החושבים שאין צורך, או נוטים לחשוב שאין צורך.
לגבי השאלה למי יצביעו בבחירות הקרובות, המפלגה הכי גדולה נשארה הבית היהודי. אך רק 41.2% לעומת 68.5% שהצביעו להם בבחירות הקודמות וזה לעומת אלו שטענו שיצביעו לימין החדש - 24.7%. מעל 62% הודיעו שיצביעו לרשימה מאוחדת עם עוצמה יהודית.
בהמשך בדקנו, כמה אחוזים מאלו שאמרו שיצביעו לבית היהודי לבד, יצביעו גם לאחר החיבור עם עוצמה יהודית. וילינו רוב גדול שיצביע לאיחוד לעומת רק כ 11% שאמרו שלא.
רפי קפלןצילום: באדיבות המצולם
סקרים כלליים שפורסמו בשבועות האחרונים, נבאו לבית היהודי יחד עם האיחוד הלאומי, שיהיו על גבול אחוז החסימה, מעט למעלה או למטה ממנו. ולעצמה יהודית בין 2.5 ל3.5 מנדטים. ביחד היה סיכוי לאבד לגוש הימין / לאומי כ 7+ מנדטים! כל אחד יכול להבין את המשמעות של הפסד כזה. בייחוד כשמחנה השמאל - מרכז מתאחד, ומקבל על פי הסקרים מספר די זהה למחנה הימין-לאומי, ואפילו זוכה מפלגתו של גנץ (+לפיד) ליותר קולות מהליכוד. על פי הסקרים השונים, הבלוק הטכני עם עצמה יהודית מגיע לכ 7-8 מנדטים, וכנראה יציל את האפשרות להקמת ממשלה לאומית גם לאחר הבחירות.
אז מה השכל שלכם אומר?
רפי קפלן הוא מנכ"ל מעלה וחבר מרכז הבית היהודי