לפני כ-16 שנים הקמנו במעלה אדומים מסגרת חינוכית לנוער שלא מסתדר במערכת הרגילה - "יפתח" שמה. באותה עת היו מסגרות חינוכיות בודדות לבני נוער אלו - חברותא של הרב שמעון אדלר בכפר בתיה, בני חייל של ד"ר שמחה צ'סנר בירושלים ואולי עוד. אולם הנושא הזה היה עדיין בחיתוליו מבחינת התודעה בדבר הצורך שיש בו, והמסגרת הייתה די מחתרתית, הן מבחינה ארגונית והן מבחינה חוקית.
הדבר היה בתחילת דרכו של הרב שמעון אדלר ז"ל כראש החמ"ד, והוא הגיע לביקור במעלה אדומים כדי להתרשם ממערכת החינוך הממלכתית בעיר וללמוד על מה שקורה בה.
כשהגיע לעיר פגשתיו וספרתי לו על המסגרת החדשה שפתחנו. הוא מיד אמר שהוא רוצה לבקר בה ולפגוש את התלמידים. וכך, בסוף אותו יום כינסתי את התלמידים הבודדים, כעשרה במספר. בא הרב שמעון וביקש מהתלמידים דבר אחד: "ספרו לי בבקשה מה הדבר השלילי במערכת החינוך שבגללה אתם יושבים איתי עכשיו".
כולנו הופתענו מהשאלה, חניכים וצוות כאחד. ציפינו לשמוע ממנו ולא להשמיע לו, ציפינו שהוא ידריך את התלמידים ויגיד להם שצריכים להיות רציניים יותר… הוא חשב הפוך ואמר: "אני חדש בתפקיד, אני עומד בראש המערכת, מה אתם מציעים לי לעשות כדי שלא נחזור על טעויות שבגללן אתם כאן?". הרב שמעון הפציר בכל תלמיד לומר דבר מה, הוציא מחברת וכתב את הדברים בצורה רצינית ביותר.
האירוע המיוחד הזה עשה על כולנו רושם גדול. אירוע שהולך איתי מאז לכל מקום. לאחר מכן הוא הוסיף ואמר לי באופן אישי: "אל תספר לי איך התלמידים רשומים מבחינה פורמלית… אני לא צריך לדעת כל דבר…". והמבין יבין.
הרב שמעון בא למקום לא מוסדר, לתוכנית שיש בה תלמידים בודדים שאף אחד לא סופר אותם, כי הוא מחנך אמיתי שמבין שמערכת גדולה נמדדת ביכולת שלה להתמודד עם השוליים, כי הוא מחנך ומנהל המבין שהחינוך מתחיל בהקשבה ולא בהטפה. נדמה לי שסיפור "קטן" זה מעיד על האישיות המיוחדת הזו, שהלכה מאיתנו בטרם עת. יהי זכרו ברוך.