מצעד הגאווה שהתקיים ברחובות עיה"ק ירושלים ת"ו, נקטע בצורה אכזרית, ברברית ומזעזעת, עת אדם שטוף שנאה דקר כמה צועדים ופצע אותם בדרגות חומרה שונות. לצערנו אותו אדם (אשר איני יודע מה רמת כשירותו המשפטית) ביצע את אותו מעשה נפשע לפני עשר שנים, והשתחרר בגין מעשה זה רק לפני שבועות בודדים. סיבת המעשה כפי שפורסמה בתקשורת היא מחאה על חילול השם ב"מצעד הגאווה", וכנראה רצה למנוע על ידי כך אירועים דומים בעתיד.
אני מדגיש: אין ספק שעלינו להוקיע מעשי נבלה אלו. ברור לכל כי אסור בתכלית האיסור לבצע מעשים אלו. אף יהודי ירא שמיים אמיתי, אשר מיושב בדעתו לא יבצע מעשים מטורפים אלו, אשר מנוגדים לחלוטין להלכה היהודית, אף אם הדוקר קינא באמת ובתמים לכבוד ה' על חילול שמו. אין זו צדיקות ומסירות נפש, אלא דרך פסולה ומתועבת להיאבק במצעד הגאווה.
מצד שני: "ציד המכשפות" שנוצר סביב אירוע חמור זה - פסול לחלוטין. התקשורת החילונית מסיתה כנגד הציבור הדתי והחרדי בכללותו, על היותו חשוך ורודף ומחנך לאלימות וכו' וכו'.
מהתקשורת החילונית לא ציפיתי לכלום. הם מבצעים את עבודתם המלוכלכת נאמנה. אך דווקא מנהיגי הציבור הדתי מתגלים כחסרי עמוד שדרה, מגמגמים ומתנצלים.
נכון, דקירות הן מעשה פסול ומתועב, אך האם בגלל זה "נכה על חטא" על התנגדותנו למצעד מתועב זה? על מה אנו מבקשים סליחה? "הדתיים" לא דקרו את הצועדים (כשם ש"הדתיים" לא רצחו את רבין). "הדתיים" מחו בתוקף על פגיעה בקדושת העיר בפרהסיה, תוך הצגת מצג שווא של סובלנות. "הדתיים" מחו על אחיזת העיניים של הארגונים הגאים כאילו מעשיהם רצויים לפני אדון כל, תוך פיתוי צעירים נוספים להצטרף למעגל החוטאים.
אני מסרב בתוקף להתנצל על חטאים לו לי! בקשת הסליחה של מנהיגי הציבור הדתי היא שגויה ומסוכנת, כיוון שהיא מעקרת את המאבק הלגיטימי והצודק נגד הקלקול המוסרי של הארגונים הגאים, אשר גאווה זו "רבים חללים הפילה".
דבריו הבהולים של יו"ר הבית היהודי ושר החינוך, נפתלי בנט כי: "בתום דיון מיוחד הערב, הוריתי להגדיל משמעותית את תקציב ארגון הנוער הגאה איגי", הם שפל ערכי וכניעה אומללה לסחיטה הלהט"בית והתקשורתית גם יחד.
הטשטוש בין גינוי נמרץ של הדקירה לבין קבלת הדרך הלטה"בית כדרך לגיטימית אשר יש להגדיל את תקציבה, הינו מעשה אשר לא ייעשה. לא כך ציפינו משר החינוך הדתי של מדינת ישראל.
גינוי למעשה הדקירה - כן. התנצלות על התנגדותנו לארגונים הגאים - בשום פנים ואופן לא.