יתרון הביתיות

"תחושת השייכות הולכת ונעשית מרכיב משמעותי בשיקולי הבחירה של הבוחר הישראלי. אנשים מחפשים בית, יותר מאשר דרך..."

אלישיב רייכנר
כד בשבט התשסג
,
27 בינואר, 2003 0:00



'למה שינוי?', שח לי שותפי לשמירה במילואים האחרונים, 'כי נמאס לי ממפלגות אוניברסליות. אני רוצה מפלגה סקטוריאלית שתדאג לי, ושאני ארגיש בה בבית'. תחושת השייכות הולכת ונעשית מרכיב משמעותי בשיקולי הבחירה של הבוחר הישראלי. אנשים מחפשים בית, יותר מאשר דרך. העולים החדשים, שטרם נקלטו, מרגישים בבית ב'ישראל בעליה', לחרדים נוח בשטיבל של יהדות התורה, צעירי הקיבוץ מרגישים בבית במרצ, וסבא וסבתא שלהם עוד ישנים במפלגת העבודה. עכשיו גם לבורגנים נמאס לשריין מקומות לעולים, ולהתנצל בפני תושבי עיירות הפיתוח. הם רוצים וילה משלהם, וטומי לפיד בנה להם. אבל זו שעשתה את הקופה הכי גדולה מיתרון הביתיות היא ללא ספק ש"ס. בירוחם למשל, אין פעילות מורגשת של ש"ס. אין מוסדות, הרשימה המקומית עמוק באופוזיציה, אבל זה לא הפריע לש"ס לגרוף שליש מהקולות הירוחמים בבחירות הקודמות. למה?, כי כמו שאומרים הסטיקרים, ש"ס היא 'הבית של הספרדים'. היא נתנה ונותנת לבוחריה את תחושת השייכות שאותה הם לא מצאו במשך עשרות שנים במפלגות אחרות. רק במפד"ל, באופן פרדוקסלי, הדברים עובדים גם הפוך. לא מעט סרוגים נמלטים מתחושת השייכות שהמפד"ל מבקשת להעניק להם. הם לא רוצים להרגיש שייכים למסגרת דתית, הם רוצים להיות 'כמו כולם', ושהכיפה לא תבלוט להם יותר מידי על הראש. המפד"ל רוצה לשמור להם על הבית, אבל הם בכלל רוצים לעזוב אותו, ולהסתובב בחוץ. בחוץ הם מוצאים מפלגות, שאמנם לא מנסות אפילו, לתת להם תחושת שייכות, אבל מצד שני, הן גם לא מזכירות להם כל הזמן את מה שהם כל כך שונאים שמזכירים להם. הניתוח הפסיכולוגי הזה, הוא ההסבר היחידי שאני מצליח לתת לתופעה הלא חדשה, של דתיים לאומיים שאוהבים לשנוא את המפד"ל. המפד"ל פשוט מבליטה את סימני הזיהוי, שהם כל כך מתאמצים להסתיר.

יש לכם מה להגיד? שלחו מאמר דעה למערכת
עוד אין תגובות, היו הראשונים להגיב!
כתבו תגובה

המשך באמצעות

שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון

יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר

x
 צילום: קובי גדעון /לע"מ

תכנית הסיוע הכלכלי: מה היא כוללת בעצם?

קרא עוד