זהו לא פחות מיום היסטורי בדרך לריבונות ישראלית ביהודה ושומרון

היום התבשרנו כולנו כי במליאת הכנסת אושר החוק הקובע כי דיני התכנון והבניה ביהודה ושומרון יידונו בבתי המשפט המחוזיים ולא בבית המשפט העליון בשבתו כבג"ץ. חוק זה הינו שילוב של הצעת החוק הפרטית של ח"כ בצלאל סמוטריץ, אשר מוזגה עם הצעת החוק הממשלתית שהובילה השרה שקד ואשר קודם בוועדת חוק חוקה ומשפט אצל ח"כ ניסן סולימאנקי יו"ר הוועדה. 

לכותב טור זה, יחד עם קולגה שמפאת היותו מועמד לשפיטה העדיף ששמו לא יוזכר, היה הכבוד והזכות להתחיל את המסע הארוך הזה לקראת חקיקת החוק עוד בשנת 2015 עת כיהנה בתפקיד שרת המשפטים ח"כ ציפי לבני ונשיאת בית המשפט, כבוד השופטת מרים נאור. 
במכתב שנשלח אל השתיים, תארנו את המצב המשפטי הקיים ביהודה ושומרון, הצענו להקים ועדה מקצועית לבחינת סמכויות השיפוט בעתירות מנהליות ביהודה ושומרון ובדיוני המקרקעין, במטרה לחוקק חוק שיסדיר את הסמכויות ויעביר אותם לבית המשפט המנהלי בירושלים. לצערנו, פנייתנו נשארה ללא מענה, וזאת על אף שהנשיאה דאז, באחת ההזדמנויות בהם פגשתי אותה, ציינה בפני כי קראה את הפניה וכי מצאה כי יש בדברים טעם של ממש, אך את ההחלטה על השינוי היא משאירה למשרד המשפטים.
כידוע, התקיימו בחירות בישראל, והשרה שקד נכנסה למשרד המשפטים. כמה ימים לאחר המינוי של השרה, פנינו שוב, חברי ואני, הפעם אל השרה אילת שקד ובקשנו כי תקדם את העניין. השרה הבטיחה כי תקדם את העניין והתהליך החל בדיונים ארוכים במשרד המשפטים, שסופם כאמור באישור החוק היום.

נקודת המוצא בפנייתנו המנומקת ביקשה להראות כי תפקידה של הפרוצדורה כאמצעי להשגת צדק אינו מתקיים בפרקטיקה הנהוגה וכי במצב שהיה קיים עד כה, שרר חוסר ודאות משפטית, שפוגע והיקשה על כלל "השחקנים" במגרש המשפטי: אזרחים, רשויות, עורכי דין ושופטים, אשר כתוצאה ממנו נפגע השירות המשפטי לאזרח ובעקבותיו גם האמון ברשויות. הסברנו כי הפגיעה באה לידי ביטוי בשני אופנים. האחד, לא ברור לאיזו ערכאה נתונה הסמכות לדון בעתירות מנהליות ביו"ש, והשני, ככל שהסמכות נתונה לבג"ץ, הרי שקיים חוסר שיוויון פרוצדורלי בין תושבי יו"ש ובין תושבי יתר חלקי ישראל, ואין לכך שום הצדקה.
כך למשל, אין סיבה כי תושבי יו"ש יאלצו לפנות לבג"ץ מבלי שתינתן לצדדים אפשרות לערער על פסק הדין, בעוד תושבי ישראל פונים באותם נושאים לבית המשפט לעניינים מנהליים. כבר אז הצענו כי הפתרון יכול להיעשות באמצעות הסמכה מפורשת של בית המשפט לעניינים מקומיים לדון בעתירות מנהליות הנוגעות ליו"ש או להסמיך את בית המשפט לעניינים מנהליים לדון בעתירות מסוג זה, והצבענו על כך שממילא בית המשפט המחוזי בירושלים משמש כערכאת הערעור על החלטות בית המשפט לעניינים מקומיים, ומכאן שהסמכתו לשמש כבית משפט לעניינים מנהליים, מתיישבת עם מגמת ההתאמה בין ההליכים בישראל וביו"ש.

למעשה במשך עשרות שנים התקיימה בפועל אפליה משפטית כנגד ההתיישבות ביהודה, שומרון ובקעת הירדן בכך שתביעות מנהלתיות נדונו בפני ערכאת בג"ץ, בניגוד למקובל בשאר חלקי הארץ, בדגש על כך שבמקום שהטוען לבעלות במקרקעין ינהל דיון בבימ"ש המחוזי ויוכיח את טענותיו, ארגוני השמאל יד ביד עם הפלסטינים שפעלו בכל דרך לפגוע בהתיישבות, ניצלו את המצב והשתמשו בבג"צ, כמושיע, שעה שלא היה בכוחם להוכיח את טענותיהם בהוכחות של ממש, בבית משפט רגיל.
חוק זה, כמו חוקים אחרים שמקדמת השרה שקד, מצמצמים את האפליה כנגד תושבי יהודה ושומרון. לא עוד עתירות סרק אשר אינן מבוססות, ואשר מוגשות ללא שמץ של ראיות עובדתיות, אשר עושות שימוש ציני ופוליטי בערכאה שיפוטית מוטה אג'נדה, לא עוד הריסות בתים ביהודה ושומרון בחסות בג"ץ.
זהו לא פחות מיום היסטורי בדרך לריבונות ישראלית ביהודה ושומרון, ועוד שלב בנורמליזציה ובהשוואת החקיקה ביהודה ושומרון לחקיקה המקובלת בתוככי הקו הירוק.