התאבדות קרובה לרצח, אך אין דנים אדם לפי מעשה אחד: היחס למתאבד

כיצד להתייחס לאדם קרוב שבחר לשים קץ לחייו, ובכלל לתופעת ההתאבדויות? האם לפסול את האדם או להבין את מצבו הקשה שהובילו למעשה כה קיצוני? הרב אבינר משיב

חדשות כיפה הרב שלמה אבינר 07/03/19 08:15 ל באדר א'

התאבדות קרובה לרצח, אך אין דנים אדם לפי מעשה אחד: היחס למתאבד
חטא חמור, אך אין לדון אדם לפני שהגעת למקומו. אילוסטרציה: אדם במצוקה, צילום: shutterstock

 שאלה: חברי הטוב התאבד, אדם שאני חייב לו הרבה מאוד.  אני כולי מזועזע וקרוע.  כיצד להתייחס אליו?

תשובה: הנושא מתחלק לשלושה חלקים:

א. אדם אינו נידון על פי מעשה אחד, אלא על פי כל מעשיו.  הרמב"ם בהלכות תשובה כותב שאדם נידון על פי רובו, רובו מצוות, צדיק, רובו עבירות, רשע.  הוא מוסיף שלא הולכים רק על פי כמות המעשים, כי יש מצווה ששוקלת כמצוות רבות, וכן יש עבירה ששוקלת כעבירות רבות. על כל פנים, חכמים אומרים שאין עבירה  מכבה מצווה ואין מצווה  מכבה עבירה, אין  מחליפים זכות בחובה וחובה בזכות.  כלומר, אין קיזוז, על מצוותיו הוא יקבל שכר, ועל עבירותיו הוא יקבל עונש.  לכן, מעשה נורא שעשה אדם זה אינו מוחק כל זכויותיו.

ב. התאבדות היא חטא מאוד חמור, קרוב לרצח.  יתר על כן, הוא לא רק רוצח את עצמו, אלא הוא גם קצת רוצח משפחתו ואת חבריו.  זה מעשה נורא ואיום, אין לו הצדקה. כמובן, אנינו מדברים על שאול המלך שנפל על חרבו ומוזכר בשולחן ערוך שאין לו דין מתאבד, וכן אנינו מדברים במקרים דומים.   ככלל, אין שום טיעון שמצדיק התאבדות.  אין שום סבלנות, שום ויתור על מעשה נורא זה.

ג. אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו.  אינך יודע מה עבר עליו.  אולי כאשר עשה זאת, הוא לא היה שפוי בנפשו.  כיון שלעולם לא תגיע למקומו, לעולם לא תוכל לדון אותו.  השאר זאת לריבונו של עולם, שבוחן כליות ולב.  כלומר יש להבחין בין הנושא לבין המושא, בין העושה לבין המעשה.  את המעשה, תדון כחטא חמור מן החמורים.  את העושה, אל תדון, עמוד מולו בצער נורא.
 

👈 ביום ראשון כ"א אדר ב (31.3.24) תחת הכותרת "האומץ לדבר על זה" יתקיים כנס מיוחד בנושא מתמודדי נפש בצל המלחמה. לפרטים נוספים לחצו כאן