הציונות הדתית לא 'חברתית'? לפעמים נכשלנו אבל לפחות התמודדנו

קרן ברל כצנלסון הוציאה לאחרונה סרטון ובו טענה שהציונות הדתית לא פועלת עבור הציבור במאבקים חברתיים אלא רק בשביל עצמה וההתישבות ביו"ש. יעל משאלי בפוסט בפייסבוק עונה חד משמעית: "כל חיי גדלתי בין דתיים ולא ראיתי אחד שלא עסוק בדרך כלשהי בענייני חברה וקהילה וחסד"

יעל משאלי
ב באלול התשעז
,
24 באוגוסט, 2017 11:39
מתוך הסרטון של קרן ברל כצנלסון

מתוך הסרטון של קרן ברל כצנלסוןצילום: צילום מסך

לא ראיתי את הסרטון שמתגרה במגזר הד"ל בתלונות על אי-היותו 'חברתי' מספיק, אבל צפיתי בכמה אייטמים קורעים על העניין.
אנשים אומרים 'חברתי' ואין להם מושג על מה הם מדברים. למשל, פנליסט באיזו תכנית אמר משהו כמו - הם עסוקים עכשיו בדברים אחרים וזה בסדר, למשל הם עסוקים בלהשתלב חזק בתקשורת, במשטרה, במערכת המשפט, ובעוד משהו שאני לא זוכרת.

צחקתי.
יש עוד ברשימה הזאת: באקדמיה. בצבא. ברפואה. בפוליטיקה. בשלטון המקומי. ב....
נכון! בכל התחומים ה... חברתיים! בינגו.
ועוד משהו שאנשים לא מבינים. גם המאבק על גבולות וגם המאבק נגד הלהט"בים ונגד גיור ונגד נשות הכותל וגם כל מאבק דתי אחר, הוא מאבק... כן... ובכן, חברתי. על דמותה של המדינה.
(לא אשקר, קיבלתי קצת חלושעס תוך כדי כתיבה)
כשאנשים אומרים 'חברתי' הם בדר"כ מתכוונים כלכלי. ולא רק שהם מתכוונים כלכלי, הם מתכוונים כלכלי-כמו-שאנחנו-חושבים-כלכלי.

אם יש משהו שאני לא סובלת זה את הנטייה להתנאות בכמה אנחנו (הכי) טובים. כמגזר. אבל לא צריך להתבלבל, לא מדובר על התנשאות, אלא על הצורך הקבוע להתנער מרגשות הנחיתות הטבועים בנו, כמגזר, מראשית ימי המדינה. עוד לא גמרנו להוכיח שאנחנו כבר מזמן לא שם. מעטים, חלשים, מורידים את הכיפה כשיוצאים מהבית בדרך לכל מקום, אחד ברחוב חמישה בעיר. לא זוכרים את זה? אשריכם. נולדתם בשנות השבעים והלאה.
עוד לא גמרנו להוכיח. עובדה. גם כשלא לוחצים לנו על הנקודה, אנחנו בעצמנו עסוקים בזה כל הזמן. בלהוכיח. לעצמנו ו'להם'.

נכשלנו לא פעם בנסיונות חברתיים גדולים. כמו המדינה. 
הדוגמא המובהקת שאני יכולה לחשוב עליה היא לעניין שילוב המזרחים והאתיופים בחינוך הממ"ד לדורותיו. כשלונות מפוארים ומתמשכים.
אבל, וזה אבל גדול - ניסינו.
לא ידענו איך. נפלנו בזה. טעינו ביג טיים (בקשר לאתיופים אנחנו עדיין טועים. בהרבה מקומות ואולי בכלל - גם בקשר למזרחים) – אבל כשהונח האתגר הזה לפתחנו לא דחינו אותו ולא הדפנו. התמודדנו.
ונכשלנו. ואנחנו עדיין נכשלים. ולמרבה הצער והכאב אין דרך ללמוד אלא ככה. כשהלב פתוח ונופלים מאה פעם.

בכל פעם שיש לי איזה קטרוג על המגזר, ואתם ואלוהים יודעים שיש לי לא מעט, אני נזכרת במה שאמרה לנו פקידת הסעד כשישבנו, לפני כמעט עשרים שנים, במשרדי השירות למען הילד ותינוק קטן בידינו – 'המתנחלים הם הציבור שמאמץ הכי הרבה אימוצים אתגריים. מתנחלים ודתיים בכלל'. ואני לא שוכחת את זה מאז. וזה מרחיב את לבי ומרגש כל פעם מחדש.

כמו כל אחד – אנחנו צריכים עידוד מפעם לפעם, לא מכה על הראש. בוודאי שלא בתחום הזה. כל חיי גדלתי בין דתיים ולא ראיתי אחד שלא עסוק בדרך כלשהי בענייני חברה וקהילה וחסד. ולא רק מגזריים. העניין הזה טבוע בנו כמו שבת. כמו כשרות. כמו קרוקס ביום כיפור. זה הDNA שלנו.

כשהם אומרים שאנחנו לא מספיק חברתיים ושזה לא מעניין אותנו, הם אומרים שלא מוצא חן בעיניהם ש'המגזר' בגדול ימני-דתי.
אני יכולה לחיות עם זה.

יש לכם מה להגיד? שלחו מאמר דעה למערכת
24.08.2017

1. אנו עושים המון בתחום החברתי, אבל אין לנו אמירה ציבורית. (תושב מטה בנימין)

בני הציונות הדתית כפרטים אמנם בולטים לשבח בעשייה שלהם למען הזולת. זה לא מקרי שהיישוב יצהר מוביל במספר תורמי הכליות.
אבל הביקורת המופנה כלפינו היא אחרת: מהי האמירה הציבורית שלנו? מה יש לנו לומר על המדיניות הכלכלית והחברתית - על מתווה הגז, על מאבק הנכים?
אכן מי שמבקר את הציונות הדתית תובע ממנה להיות סוציאליסטית כמותו; וזה בלתי אפשרי, כי הסוציאליזם לא עומד במבחן ההתאמה לתורת ישראל.
אבל מהי האלטרנטיבה שלנו? מדוע אין לנו אמירה משלנו, הנובעת מתוך התורה?
על כך אנו נתבעים, ועל כך עדיין אין לנו תשובה מספקת.

דווח על תגובה לא ראויה
24.08.2017

2. עם ישראל צריך להחליט (אבי)

יש עוגה ואם אחד אוכל את כולה לשני לא נותר כלום אם תקציב המדינה מופנה להתנחלויות ולמערכת הביטחון בכדי להגן עליהם לא נשאר כסף לחלשים ולנכים ולפריפריה

דווח על תגובה לא ראויה
כתבו תגובה

המשך באמצעות

שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון

יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר

x
הכנרת יורדת. ארכיון צילום: shutterstock

מפלס הכנרת מוסיף לרדת

קרא עוד