"היא לא יזמה, היא רק נגררה", זו הטענה המרכזית לסלחנות שרוכשת הציונות הדתית לשרת המשפטים היוצאת איילת שקד. לדבריהם, העריקה לימין החדש היתה יוזמה של בנט, ושקד רק הלכה בעקבותיו. לפני כמה שנים, שעבדתי עם נוער בסיכון, קצינת מבחן מוערכת מאוד אמרה לי שכשמישהו אומר שהוא נגרר זו העבריינות הקשה ביותר, כי אותו עבריין אפילו לא לוקח אחריות על המעשים שהוא עשה, שהרי זה לא אשמתו- הוא רק נגרר.
הציונות הדתית מנסה למצוא הסברים קלושים למהלך של שקד, אך בינתיים מציירת אותה כאישה קטנה וחסרת עמוד שדרה. האם זו מי שנרצה לראות בראש מפלגות הציונות הדתית? האם אישה שלא יכולה לעמוד על שלה ונגררת אחרי מהלך גברי יכולה להוביל ציבור שסוע שחטף מכות קשות לאחרונה?.
הצידוקים והתירוצים הללו יכולים לעבוד רק על נשים, כי אנחנו לא מאמינים שאישה יכולה להוביל מהלך חזיתי וגם לעמוד מאחוריו. להדביק לשקד אופי נשי ורפה זה מעשה שוביניסטי שמצריך בדק בית על התפיסה הנשית בציונות הדתית. יש לציין ששקד מצידה אומרת בקול ברור כי היא עומדת מאחורי המהלך, אבל זה לא מפריע לפעילי הבית היהודי לחשוב שהיא מתחרטת עליו.
אישה היא הרי קלת דעת, אפשר בקלות לשכנע אותה לעשות מעשים מטופשים, שבסוף היא תתחרט עליהם. אישה היא הססנית, לא החלטית ובעיקר נכנעת בקלות. כל הסטיגמות הקשות ביותר על האופי הנשי, שגורמות לנו להישאר מאחור. בנט, לעומת זאת, הוא האחראי והמשבר בציונות הדתית על כתפיו. אז באו נדייק, שקד היא אישה חזקה שהחליטה על מהלך שנראה מבטיח בהתחלה, אך נכשל בעקבות תהפוכות פוליטיות לא צפויות.
הטיעון החביב עלי מכולם הוא "היא לפחות מתלבשת צנוע ומכבדת אותנו"- כלומר כל מה שאישה צריכה כדי שהדתיים יסלחו לה זו חצאית ושרוולים ארוכים. הכל יישכח ויסלח, ובלבד שהיא נראת כנערת בני עקיבא צייתנית.
בימים אלו שקד מפלרטטת עם הליכוד, הימין החדש, הבית היהודי ואפילו פייגלין, ולא מצליחה לגמור בליבה מהו המהלך הפוליטי המשתלם ביותר עבורה. כל יום בלי החלטה מחליש אותה יותר ויותר, והופך אותה לאישה ההססנית ולא החלטית, אולם ברגע שהיא תגיד 'רוצה אני'- ידפקו כל פעילי המגזר על דלתו של הרב פרץ ויידרשו ממנו לקבל אותה חזרה.