12 ימים לעומר: הדר הלך למדינת ישראל, אך מדינת ישראל הולכת ממנו

בערב יום השואה נזכר אביו של הדר גולדין במכתב שכתב בזמן שביקר כתלמיד במחנות ההשמדה בפולין. הדר שירד מהקרון ונכנס אל התופת ומדינה שגם לאחר קרוב לחמש שנים לא מצליחה להשיבו הביתה

חדשות כיפה שמחה גולדין 01/05/19 20:13 כו בניסן התשעט

12 ימים לעומר: הדר הלך למדינת ישראל, אך מדינת ישראל הולכת ממנו
הנעדרים בעזה. שאול, גולדין ואברה מנגיסטו, צילום: כיפה, באדיבות המשפחות

1 במאי ערב יום השואה, 2019, ארבע שנים ותשעה חודשים לנפילתו וחטיפתו של סגן הדר גולדין מסיירת גבעתי. ארבע שנים ותשעה חודשים שההנהגה לא מביאה אותו חזרה לאדמת המולדת.

זה מה שכתב כשהיה בן 17:

"לאמא ואבא, אני יושב בקרון שילוחים בפולין, בפינה. עברו פה אני לא יודע כמה ילדים כמוני ואנשים דומים ושונים ממני - וכולם יהודים, שנקרעו מביתם ממשפחתם מהוריהם וילדיהם ולא ידעו לאן שולחים אותם ולאן הם הולכים.

"אבל אני רוצה להגיד לכם שבזכותכם אני יודע לאן אני הולך. אני הולך למדינת ישראל, המדינה שלי ושלנו. ואני מבין, בזכותכם, מה המדינה שלי נותנת לי, אבל בעיקר- מה אני צריך לתת מעצמי למדינה. וכשאני מסתכל פנימה אני יודע שיש לי את הכח לתת מעל ומעבר . ובמקום שאין אנשים להיות איש! ולהיות בן אדם, כמו שאתם אומרים תמיד. עם חברים בבית הספר להצליח ולהיות הכי טוב שאפשר. לייצג ולהגן על המדינה שלי בצה"ל עם נשק, ולפני ואחרי עם נשק מסוג שונה. ותמיד עם הכלים שנתתם לי.

"אני הולך לרדת עכשיו מהקרון, כמו הרבה יהודים כמוני. הם צעדו בדרכם האחרונה ובמותם על קידוש ה׳ או בהישרדותם בקידוש החיים. אני צועד מפה בדרך שהורו לי לצמוח מעפר".

זה מה שכתב הדר, אבל איזה דין וחשבון נביא לבחור שכתב את המכתב מהקרון? "אני הולך למדינת ישראל", ומדינת ישראל הולכת ממנו ארבע שנים ותשעה חודשים, משאירה אותו בידי האוייב".

👈 ביום ראשון כ"א אדר ב (31.3.24) תחת הכותרת "האומץ לדבר על זה" יתקיים כנס מיוחד בנושא מתמודדי נפש בצל המלחמה. לפרטים נוספים לחצו כאן