כָּל סִפְרֵי הַנְּבִיאִים וְכָל הַכְּתוּבִים עֲתִידִין לִבָּטֵל לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ חוּץ מִמְּגִלַּת אֶסְתֵּר. וַהֲרֵי הִיא קַיֶּמֶת כַּחֲמִשָּׁה חֻמְּשֵׁי תּוֹרָה וְכַהֲלָכוֹת שֶׁל תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה שֶׁאֵינָן בְּטֵלִין לְעוֹלָם. (רמב"ם, הל' מגילה וחנוכה ב',יח)
כידוע, אלוקים אינו מוזכר במגילת אסתר. גבורתם של מרדכי ואסתר לא נגרמה בשל מעורבות אלוקית, והישועה של העם היהודי לא הייתה תוצאתם של נסים גלויים. הגאולה התאפשרה בזכות מימושם של ערכי התורה שהיו מושרשים בלבם ובנפשם של הדמויות הפועלות. הערכים הפנימיים שלהם הניעו את פעילותם, והביאו אחדות וגאולה לעם היהודי. לכן, על אף היעדר הנוכחות הגלויה של הקב"ה בספר, טוען הרמב"ם כי בדומה לחמשת חומשי התורה, למגילת אסתר מעמד נצחי, וזאת בשל חשיבותו המרכזית של המסר לפיו ניתן לפתור אתגרים עכשוויים באמצעות יוזמה האנושית.
לנו, למרדכי ולאסתר של ימינו, יש הזדמנות דומה. ביכולתנו לעשות הרבה כדי להביא לגאולה על-ידי תיקונם של נזקים בחיינו המוסריים והדתיים באמצעות יצירתיות הלכתית ותושיה. דוגמה מרכזית היא ההזדמנות שניתנת לנו ביום העגונה הבינלאומי.
התורה יצרה 'כלי' להגנה על זוגות יהודים מנישואין אומללים ומתעללים: הגט. ואכן, הגט הוא המושג הראשון בהיסטוריה האנושית שבאמצעותו יכולה אישה להיפרד ממבנה משפחתי מתפורר ולהישאר מוגנת כלכלית.
עם זאת, לצערנו הגדול, כלי הגנה זה הפך לכלי נשק שבו עושים בני זוג שימוש זה כנגד זה. אלפי נשים יהודיות ברחבי העולם מוחזקות כבנות ערובה בידי בעליהם, המסרבים להעניק לנשותיהם את מה שהן זקוקות לו ומגיע להן בדין. מגפה זו, לא רק שיוצרת סבל למסורבת, אלא גם פוגעת בילדים ובמשפחה המורחבת, מחשיכה ומטילה דופי בערכי התורה. אם אחד העקרונות המנחים של תורתנו הקדושה הוא "דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום", לא יעלה על הדעת שכאב כזה ייגרם במסווה של משא ומתן הלכתי.
המנדט שלנו הוא לא לקלל את החושך, אלא להוסיף אור. אנחנו חייבים ליזום כדי לגייס את המשאבים העומדים לרשותנו, בשעה שאנו מחפשים פתרונות חדשים.
ברמה האישית והקהילתית, עלינו להקל את מצוקתן האישית של העגונות והמסורבות הגט במהירות מחושבת ובאופן מקיף. ניתן לעשות זאת גם באמצעות תמיכה כלכלית ופסיכולוגית, וגם במתן סיוע משפטי וסיפוק עזרי חקירה ולעזור להן במסגרת מערכת בתי הדין הרבניים.
אנו צריכים למחות נגד כל סירוב גט: לעודד את בתי הדין לעשות שימוש בסנקציות החוקיות העומדות לרשותם וליישמן מהר ככל שניתן, וכן לחזק אותם כאשר הם עושים זאת; לבייש בפומבי סרבני גט ששמותיהם הותרו לפרסום, ולמנוע מהם כל כיבוד במסגרת בית הכנסת והקהילה. ראוי לה למדיניות זו שתהא כתובה בתקנונים של בתי הכנסת.
עם זאת, מעשים אלה דומים לפלסטר המונח על פצע מדמם. יש צורך לרפא את מקור הזיהום, ולכן איננו רשאים לנוח עד שנמצא פתרונות מעשיים ויסודיים יותר.
בצפון אמריקה, הקהילה האורתודוקסית המודרנית עושה שימוש בהסכם קדם-נישואין במסגרת בית הדין של אמריקה, שנכתב בידי הרב מרדכי ויליג, ושקיבל את אישורם של פוסקים מכל רחבי העולם. מסמך זה מציין בפשטות כי אם בן הזוג מסרב לתת גט הרי שכפי שנחתם בכתובה, על בן הזוג הסרבן מוטלת חובת הפרנסה כלפי בן הזוג אותו הוא מעכב מלקבל את הגט. במשך 25 שנים, עשרות אלפי זוגות צפון אמריקאיות השתמשו במסמך הזה ובגינו לא ארע אפילו מקרה אחד של סירוב.
האם אנחנו בישראל אוהבים את בנותינו פחות?
הגיע הזמן לקדם את השימוש בהסכם קדם-נישואין במדינת ישראל. כשם שאף אחד אינו רוכש ביטוח-רכב מתוך ידיעה ודאית שאכן תתרחש תאונה, וכן איש אינו רוכש ביטוח לבית מתוך תקווה שתפרוץ שריפה, כך עלינו לחנך את הצעירים, המורים, הרבנים ואנשי המקצוע הרלבנטיים, כי החתימה על הסכם קדם-נישואין דומה לקניית פוליסת ביטוח טובה נגד אפשרות לא רצויה, ולא מתוך מחשבה שכך יקרה. אנו חייבים לעבוד כדי לנפץ דעות קדומות ואמונות טפלות המונעות מזוגות מאוהבים בראשית דרכם לחתום על הסכם זה, ולשכנע אותם כי זו אכן הרחבה טבעית – בכוונה ובביצוע – של הכתובה המסורתית.
לבסוף, עלינו לקרוא לרבנים שיובילו את השימוש והחתימה במסמך האמין והפשוט מבחינה הלכתית, תוך שהם עומדים על כך שהם יחתנו זוגות אך ורק אם הסכם כזה יחתם בידי הצדדים.
תארו לעצמכם אם אנחנו, המנהיגות הרבנית בישראל, אמהות ואבות, אחים וחברים, נגביר יחד את קולותינו בעניין הזה - "כִּי אִם־הַחֲרֵשׁ תַּחֲרִישִׁי בָּעֵת הַזֹּאת רֶוַח וְהַצָּלָה יַעֲמוֹד לַיְּהוּדִים מִמָּקוֹם אַחֵר וְאַתְּ וּבֵית־אָבִיךְ תֹּאבֵדוּ וּמִי יוֹדֵעַ אִם־לְעֵת כָּזֹאת הִגַּעַתְּ לַמַּלְכוּת" (אסתר ד',יד). אולי אם כולנו נצטרף יחד ליוזמה שמונעת מתוך ערכים כדי להתגבר על האתגר הזה, כשם שעשו היהודים בפרס, בשנה הבאה נצטרך לסמן את יום העגונה באופן שונה.
הכותב הוא הרב כתריאל ברנדר, נשיא וראש מוסדות אור תורה סטון