בעוד מספר ימים שוב זה יקרה. כולנו נתייצב בעמדת הקלפי הסמוכה ונצטרך לבחור- להחליט, מי מייצג מייצג אותנו ואת עמדותינו בצורה המדוייקת ביותר? מי יעשה עבורנו שירות טוב? ובקיצור, במי אנו נותנים את האמון שלנו?
הציפייה הבסיסית ביותר של הבוחר מנבחר הציבור שלו היא אמון. יש מערכת יחסים לא גלויה, אך ברורה וחדה של מוסכמות בין נבחרי הציבור לבין הציבור הבוחר אותם. הבוחר מצידו, ישלשל לתיבת הקלפי את תמיכתו בדמות האות המיוחלת, והנבחרים בתמורה, ייצגו אותו, יענו ויתייחסו בארבע שנים הקרובות. כך מתנהלת השיטה הדמוקרטית, לרבות מפלגת הבית היהודי.
עד שבוקר בהיר אחד, או אם נדייק, מוצאי שבת חורפית, האמון הופר. שני מנהיגי הציונות הדתית החליטו לשנות סדרי עולם, לשבור את אותה מוסכמות בסיסית ולזלזל באמון הבוחרים שלהם. אוחזים בביטחון רב בכישוריהם והצלחותיהם בקדנציה האחרונה, החליטו הצמד לשעוט אל עבר האקזיט הבא, פרישה והקמת מפלגה חדשה.
ליטל שוחטצילום: באדיבות המצולמת
שלושה חודשים בלבד לפני הבחירות הארציות לכנסת, מצא עצמו הציבור הדתי לאומי מבולבל, כועס ונבגד. תחושת הניצול והרכיבה על גבו וערכיו של הציבור לטובת הישגים פוליטיים אישיים, מהדהדת כה חזק עד כי לא ניתן לשמוע אף צליל אחר מלבדה. המנהיג, אותו בחר הציבור בקלפיות, אותו אחד שפיזר אינספור הבטחות, זה שהיווה את סמל ההתחדשות והבשורה של המגזר, התברר כלא יותר מאשר אופורטוניסט מאכזב.
מה שהגדרנו כמוסכמה הבסיסית ביותר של נבחר ציבור, אינו קיים אצל נפתלי בנט ואיילת שקד. תחושת הביטחון הקריטית בבואנו לבחור נציגנו, נגוז מעל השניים. כמו באמרה העממית- "פעם בוגד, תמיד בוגד" קשה לחשוב שהקריירה הציבורית של שקד ובנט תהפוך אי פעם למערכת של נאמנות ושירות אמיתי וכנה לציבור, והיא בעצם מסע אל עבר הכוח והיוקרה. כל האמצעים בדרך- כשרים. גם ובעיקר, על חשבון הבוחר.
פרישתם מהווה לא רק פגיעה באמון הבוחרים, כי אם גם פגיעה באמון בדרכם האידאולוגית. כיצד נוכל כעת לבחון, אובייקטיבית, את האינטרסים האמיתיים ששירתו אותם בכל החלטה שהתקבלה עד כה? ובכל החלטה שיקבלו בעתיד? האם הוחלט להתעסק בנושא מסויים בשל חשיבותו הערכית, או בשל כוחו להשפיע על האלקטורט המגזרי בבחירות? האם רצון כנה להיטיב עם העם והמגזר עמד לנגד עיניהם בכל ישיבת ממשלה, או שמא הרצון התמידי לרצות את הבוחר הפוטנציאלי?
וכעת, משהקימו מפלגה חדשה, יש לשאול האם אותם ערכים שהנחו אותם בתקופתם בבית היהודי הם אלה שינחו אותם כעת? אם לא, יתברר למפרע שמנהיגים ללא עמוד שדרה הם שהובילו אותנו ויובילו אחרים בהכרעות העולות בסדר היום הציבורי. מהי תפיסתם והשקפתם האמיתית בביטחון, בסוגיות 'דת ומדינה', בהתיישבות ובכלכלה? כל אלו תהיות בלתי נמנעות לאור המצב אליו הובילה הנהגת הבית היהודי לשעבר.
לא רק חובות בסכומים אסטרונומיים ביחס לגודל המפלגה וכאוס ציבורי ופוליטי הותירו אחריהם בנט ושקד. אלא גם קהל גדול של מתפקדים וחברי מרכז המזוהים לחלוטין עם הצמד, כדוגמת עוזרים וחברים שעדיין רשומים כחברים מן המניין במפלגת הבית היהודי. הם, בנוסף לחברים היושבים על הגדר, נשארו כדי לקבל החלטות בהצבעות חברי המרכז, בכינוסים, ובעיצוב דעת קהל בקבוצות החברתיות. כלומר, המפלגה בשלושה חודשים עמלה על מנת להתייצב, לבחור הנהגה ורשימה חדשה, ולהתחסן מחדש כנגד חוסר האמון. הנהגה כזו, המסוגלת להותיר אחריה את ציבור נאמניה בסיטואציה שכזו, מאבדת את הזכות לקבל בשנית את אמון הציבור.
אפשרי כמובן גם לדבר על האווירה והמסרים העולים מקמפיין מפלגת 'הימין החדש'. סרטונים מלאי זחיחות וראוותנות. החל מהפרפומריה החדשה של איילת, ועד לכרזות הדורשות לאפשר לנפתלי "לטפל" בחמאס. המחסור העיקרי במטה המפלגה הצעירה, מסתבר, הוא צניעות. אם נדמה במחשבתנו לרגע כיצד הייתה מתרחשת פעולה בסניף בני עקיבא המקומי על תכונות ה"מאסט" של מנהיג הציבור האידיאלי, כמובן שצניעות וענווה הייתה בראש סדר העדיפויות. אלו הם מנהיגינו. כך התחנכנו על דמותו של משה רבינו, דבורה ושלל דמויות נוספות. מאכזב לגלות שגם במישור הזה, הצמד ממשיך להחטיא. התקווה היא כי אכן תקום ממשלת ימין בראשות הליכוד, ולצידה, ממש מימינה, תמוקם מפלגה ערכית, חזקה ויציבה, מפלגת הציונות הדתית במלוא הדרה. מפלגה שלא מתפשרת על יסודותיה וערכיה, מפלגה שלא מחליפה את עורה ברגע. רק כך נוכל להבטיח שהממשלה הבאה תספק לציבור את השירות האמין וההוגן, שכה מגיע לו.
ליטל שוחט היא יו"ר שותף במפד"לניקים החדשים