אהוד ברק השתלח באופן בזוי ברבנים. אמנם זו לא הפעם הראשונה שהגיגיו של ברק אינם ראויים לדפוס וממילא אינם ראויים לתגובה, אך משהו בכל זאת מעורר רצון להגיב. אולי זה הקבס מהדימויים השפלים שבהם הוא משתמש, אולי זה הגועל מהשתלחותו בקודשי ישראל. איני יודע. הרי הבחור ראוי יותר לחמלה מאשר לתגובה עניינית.
בכל אופן, אי אפשר שלא להזכיר לציבור שמדובר ברמטכ"ל כושל, שבעת התמנותו (התמוהה) לרמטכ"ל העיף הביתה את כל הקצונה הבכירה והאינטלגנטית והותיר סביבו רק זוטרים כנועים. העיקר שחלילה אף אחד לא יטיל עליו צל. ולא נזכיר את האירועים הצבאיים שבהם כבר דובר וידובר רבות. או משודר בתחקירים טלויזיונים.
אי אפשר גם שלא לציין את העובדה שמדובר באדם שכיהן את הקדנציה הקצרה ביותר כראש ממשלה בישראל (גם זו עובדה תמוהה למדי כיצד אדם כמוהו הגיע למשרה הרמה הזו). הוא כמובן לא הצליח בתפקידו ואף הקרובים אליו ביותר -ועל אחת כמה וכמה הכנסת והציבור- הורידוהו ממשרתו תוך כשנה ושמונה חודשים בלבד (הי, אבל לפחות זה שיא!)
ועוד לא דברנו על סולטאן יעקוב, ואסון צאלים, והאינתיפאדה השניה, ופרשת העמותות (כן, כן, מסתבר שאפשר כביכול לקנות את ראשות הממשלה בכסף), וכשלון שיחות קמפ-דיויד, הסויטה היקרה בפריז בעת הסלון האווירי, פרשת הרפז, 'המחקר' לקרן וקסנר, וכמובן נאוה, הוי נאוה האומללה. ועוד ועוד.
בשנים האחרונות כאשר הוא מתבטא בציבור, אינך יכול להיות בטוח האם מדובר באמירות אמיתיות או בליצנות על גבול ההזיה. האם הוא באמת מתכוון למה שהוא אומר או שמא מדובר באמירות בלתי נשלטות. הופעותיו המביכות הינן על הספקטרום שבין בדיחה לפאדיחה. לא משהו שתומכיו יכולים להתגאות בו כמובן.
אז כאשר הוא משתלח באנשי הרוח הבולטים שיש כיום לעם ישראל, כבר אי אפשר לדעת אם זה כתוצאה מהפרעה או מעמדות קיצוניות השמורות לאנרכיסטים. חוששני שהאפשרות השניה נכונה יותר. כיצד אני יודע? כי לא זכורות לי הופעות שלו בתקשורת במחאה על מיצגי אומנות זוועתיים המזלזלים בעם היהודי בסגנון דר-שטרימר. גם לא כאשר מסתננים אונסים באכזריות יהודיות בתל-אביב (כן, העיר הזו עם מגדלי אקירוב, icon TLV, ומגדלי אסותא. אני מניח שאתם כבר מנחשים מה הקשר ביניהם). או כאשר שלל ארגונים עתירי ממון מקדמים חרמות נגד היהודים.
אז מר אהוד ברק, של נעליך מעל רגליך כאשר אתה רוצה לדבר על רבנים. או לפחות תיקח כדורים.