עד כמה שלידה היא הרגע הנפלא ביותר בחיים, היא גם אחד הרגעים היותר כואבים. עם כל הרצון לעבור את החוויה בדיוק כמו חווה אימנו, הומצאו מאז כמה שיטות טובות להקלה על כאבי הלידה, ובהחלט מותר להשתמש בהן.
כאשר מגיעה העת ללדת, מתחיל הרחם להתכווץ. ההתכווצויות מתחילות בעוצמה ובתדירות נמוכה, וככל שהלידה קרבה מתגברת העוצמה והתדירות עולה. התכווצויות הרחם גורמות ללחץ של העובר על צוואר הרחם, שנועד לפתוח אותו פתיחה גמורה (השלב הראשון של הלידה), ובעזרת לחצים שמפעילה היולדת מוצא התינוק את דרכו החוצה (השלב השני של הלידה). במהלך הלידה, גוברת עוצמת הכאב ככל שפתיחת צוואר הרחם גדלה, ולכן עוצמת הכאב היא מקסימלית בשלב השני של הלידה.
שיכוך הכאב בלידה
הכאב מועבר על ידי העצבים (במקרה זה הרחם או הרקמות של תעלת הלידה), דרך חוט השדרה ומשם אל המוח, המתרגם את התחושה לכאב ומפענח את מיקומו. כדי להפסיק את תחושת הכאב, צריך להפסיק את מעבר של תחושת הכאב בעצבים מהרחם אל המוח, בדומה להפסקת זרם חשמל. את המעבר של תחושת הכאב בעצבים ניתן להפסיק באמצעות הזרקת חומר הרדמה מקומית לאזור העצב, פעולה המתבצעת בכמה דרכים:
- הזרקת חומר "הרדמה מקומית" אל הרקמות בהן נמצאים גלאים (קולטנים) של כאב. למשל - אזור החתך לצורך תפירה לאחר הלידה.
- הזרקת חומר "הרדמה מקומית" אל העצבים המובילים את הכאב.
- הזרקת חומר "הרדמה מקומית" אל חוט השדרה, או העצבים הסובבים אותו (אפידורל או ספינל).
- בנוסף ניתן להפחית את תחושת הכאב באמצאות חומרי הרדמה במתן דרך הווריד או בשאיפה. תרופות אלה יכולות לגרום לשיכוך הכאב או לטשטוש.
אפידורל
השיטה המוכרת, הנפוצה והיעילה ביותר לשיכוך כאבים במהלך הלידה היא אלחוש אפידורלי. זוהי טכניקה של הזרקת חומרים של מאלחש מקומי לאזור הגב בעזרת מחט חלולה. דרכה מכניסים צינורית שנשארת בגוף במשך כל הלידה ומוצאת כשעתיים לאחריה. צינורית זו מאפשרת להזריק חומרי הרדמה במהלך כל הלידה. האפידורל זכה לשמו בגלל האנטומי בעמוד השדרה אליו מזריקים את החומר. הכינוי "אפידורל" הוא קיצור של "החלל האפידורלי", האזור סביב הדורה, המעטה המכיל את הנוזל של המוח ואת חוט השדרה. החלל האפידורלי דק מאוד, לכן חשוב שהיולדת שומרת על קשר עם המרדים במהלך ביצוע האפידורל. אחד הסיבוכים האפשריים של אפידורל הוא דקירה של הדורה, דבר שיכולה לגרום לכאבי ראש חזקים לאחר הלידה.
יתרונות האפידורל
אפשר להשתמש באפידורל בכל שלבי הלידה. אפידורל הניתן לרוב בלידה פעילה ואינו מאריך את משך הלידה. הסיבוכים לטווח ארוך הם נדירים. ניתן לשלוט במשך השפעת האפידורל ובעוצמת האלחוש על ידי התאמת כמות החומר וריכוזו. מלבד שיכוך כאב בלידה, היתרון הגדול של האפידורל טמון בעובדה שיולדת הנזקקת לניתוח קיסרי דחוף במהלך הלידה, יכולה ברוב המקרים, למנוע הרדמה כללית. רופא המרדים יכול לייעץ ליולדת אם לקחת אפידורל, ולהסביר את היתרונות ותופעות הלוואי. לפעמים צוות הרפואי ממליץ על ביצוע אפידורל כאשר קיים סיכון גבוה לסיים את הלידה בחדר ניתוח.
מי מקבלת אפידורל?
קבלת זריקה אפידוראלית תלויה ברצונה של היולדת ובמצב בריאותה. האפידורל ניתן על ידי רופא מרדים שמוסמך לבצע את האלחוש. ב"ליס" ישנם שני רופאים מרדימים הזמינים לטיפול ביולדות – אחד נמצא כל העת בחדר הלידה עצמו ומרדים נוסף נמצא בחדר הניתוח הצמוד לחדר הלידה. נשים המגיעות לחדר הלידה ומיועדות להרדמה אפידוראלית נבדקות תחילה על ידי רופא גינקולוג ואחר כך על ידי הרופא המרדים. גם אם היולדת אינה מבקשת אלחוש אפידורלי, הרופא ימליץ עליו במקרים הבאים: כאשר התינוק נמצא במצג עכוז והוחלט על לידה וגינלית, בלידת תאומים הדורשת התערבות, בלידות מכשירניות ובניתוחים קיסריים.
שלב הלידה בו ניתן לקבל אפידורל
את האפידורל אפשר לתת בכל שלב במהלך הלידה לפי רצון היולדת.
הרופא המרדים
מרדים הינו רופא שהתמחה במשך חמש וחצי שנים נוספות בתום לימודי הרפואה וההתמחות בפועל (סטאז'). בבית החולים "ליס" ישנם מספר רופאים מרדימים, מומחים ומתמחים, עם ניסיון וידע רב בתחום ההרדמה במיילדות. ב"ליס" הרופא המרדים מודע לחשיבות לא רק של ידע ומיומנות מקצועיות, אלא גם אמפטיות ואנושיות. תפקידו של הרופא המרדים הוא לבדוק את היולדת ולראות האם היא מוכנה לזריקת אפידורל או להרדמה, להכין את כל הנדרש לביצוע הפעולה, לקבוע מי יכולה לקבל אלחוש או הרדמה, לראות האם קיימות סיבות שמונעות שימוש באלחוש (כגון: בעיות בקרישת הדם, ניתוחים בעמוד השדרה, חשש מוגבר להתפתחות זיהום ועוד) ולתקן אותן במידת האפשר, לבחור את סוג ההרדמה הטוב ביותר ולבצע את הפעולה על הצד הטוב ביותר.
מצבים בהם לא משתמשים באפידורל
אפידורל ניתן ליולדת על פי בקשתה, אך לא יינתן לה אם היא סובלת מהפרעות בתפקודי קרישה או נוטלת תרופות נוגדות קרישה. כמו כן יימנע הרופא משימוש באפידורל אצל נשים הסובלות מזיהומים שונים בעור הגב. בכל מקרה יש לדווח לרופא המרדים על כל שינוי או בעיה בריאותית, טיפולים רפואיים, אלרגיות או ניתוחים ומחלות בעברה של היולדת ומשפחתה. במידה ויולדת יודעת על מחלות שיכולות למנוע ממנה אפידורל, או יש לה חשדות או שאלות בנוגע לאפידורל, היא יכולה לבקר במרפאת הרדמה ב"ליס".
סיבוכים וסיכונים
כמו בכל פעולה חודרנית, קיים אפשרות לסיבוכים. הסיבוכים הקשים או הסיבוכים שנשארים לאורך זמן הם נדירים, ויש להיוועץ ברופא המרדים במקרים של תופעות בלתי צפויות.
- כאבי ראש: תופעת הלוואי הנפוצה ביותר בעקבות אלחוש אפידורלי. המחט שבעזרתה מזריקים את החומר לחלל האפידורלי יכולה ליצור נקב קטן במעטפת הפנימית של חוט השדרה, וכתוצאה מכך עלול להיווצר דלף של נוזל חוט השדרה. הנוזל הדולף אינו מסוכן, אך יכול לגרום לכאבי ראש חזקים החולפים בדרך כלל תוך ימים ספורים.
- נטילת מדללי דם: יולדת אשר נטלה מדללי דם לפני הלידה ולא הפסיקה ליטול אותם לפחות 12 שעות (מינון מניעתי) או 24 שעות (מינון טיפולי) לא תוכל לקבל הרדמה אפידורלית. ביצוע הרדמה אפידוראלית בנשים הנוטלות מדללי דם ללא זמן הפסקה מתאימה יכול (סיכון 1:100000) לגרום לדימום בעמוד השדרה ולהוביל לנזק בלתי הפיך.
- שינוי תחושות היולדת בשלב הלחיצות: לעתים האפידורל מחליש את יכולת היולדת ללחוץ את התינוק החוצה, וגורם לשיתוק הרפלקסים המחזירים את התחושות מהאזור. בכך הוא מזרז מצבים בהם ראש העובר לא מגיע בתנוחה הרגילה והטבעית שלו, ומגביר את הצורך להשתמש במכשירים כגון ואקום.
אפי-קל - ב"ליס"
אפי-קל הוא אפידורל במינון נמוך כמקובל היום ברחבי העולם. ה"אפי-קל" הינה שיטה המאפשרת ליולדת לקבל זריקת אפידורל עם הכנסת צינור לשיכוך הכאבים תוך כדי שליטה ומעורבות בתהליך הלידה. כיום ב"ליס" כל היולדות מקבלות את האפידורל בשיטה זו, המאפשרת שליטה טובה יותר בפלג הגוף התחתון – היולדת יכולה להניע את רגליה, להטיל שתן בעצמה וללחוץ היטב בלידה.
זריקת טשטוש (פטידין)
הבחירה בזריקת טשטוש כמשכך כאבים במהלך הלידה נעשית בדרך כלל כאשר היולדת אינה איה בלידה פעילה. הפטידין הוא השכיח מבין החומרים המורפינים ואמצעי נפוץ ביותר לשיכוך כאבים ללידה. הוא ניתן על ידי עירוי לווריד ומשפיע בדרך כלל למשך כ3 שעות. ניתן להזריק את החומר פעם במהלך הלידה. חסרונותיו של הפטידין נעוצים בכך שהוא רק מקל על הכאבים ואינו משתק אותם כמו האפידורל. נשים רבות מדווחות על טשטוש מוגזם ועל תחושה של חוסר שליטה לא נעימה. בנוסף, מכיוון שהחומר עובר בקלות דרך השליה, הוא יכול להרדים גם את התינוק ולהשפיע על התנועתיות שלו, ובכך עלול להפריע לפענוח מצבו על גבי המוניטור.