בעלי שולח לי מדי פעם סרטונים, רעיונות לפעילויות עם הילדים וכל מיני הודעות עם דברים מעניינים שהוא רואה. הוא רק לא מבין למה אני לא מסתכלת ולא פותחת את ההודעות שלו. למה? כי אני מוצפת. מוצפת בהודעות, בטיפים, במיילים, במסרים מהמורים, מהמשפחה, מאנשי מקצוע ועוד. אני מרגישה שלכולם יש מניעים טובים אבל שבדרך לשם יש אותי - ולא מתאימה לי ההצפה הזו והמסר שמתחתיה: את כאמא צריכה לדאוג לשעשוע ילדייך.
לא. אני אמא שלהם לא הליצן וגם לא הבייביסיטר. אני לא מסכימה להפוך את ימינו בבית למאמץ עילאי שלי לבדר אותם, ולהאכיל אותם בכפית את הידע והניסיון שהם צריכים לחייהם. כולנו עכשיו בבית – כל אחד עם ההרכב המשפחתי שלו: הורים צעירים, הורים לילדים בוגרים יותר והורים למתבגרים ומעלה. כל אחד הגיע לתקופה הזו עם הקשרים שכבר היו לו עם ילדיו ועם ערכים בהם הוא מאמין כאדם וכהורה. אני רואה בתקופה הזו המשך ישיר לחיים שהיו לנו קודם.
נכון, היא שונה ומאתגרת. הרבה דברים נמנעו מאיתנו כדי לשמור על בריאות הסובבים אותנו, זו המציאות. אך גם בתנאים לא פשוטים, יש ערכים איתם אני הולכת: ערך של שיתוף, ערך של סבלנות ושיתוף פעולה, העצמת האנשים שסביבנו, ערך של טוב לב ונתינה וערך של אחריות. לכל אדם, בכל גיל יש אחריות על הדברים שהוא צריך לעשות, ללמוד ולרכוש ידע, וניסיון לגביהם ואם אני או מישהו אחר ייקח את האחריות הזו- זה יגרום יותר נזק מטוב.
אני מאמינה גדולה בהורים שונים לבתים שונים - כל אחד צריך לבחור מתוך מגוון ההצעות והאפשרויות את מה שמתאים לביתו ולערכיו. לא להילחץ מההשוואות, לא לקנא, ולא לתת לפייסבוק על שלל התמונות המשקיעות להטעות אותנו, ולחשוב שאנחנו לא הורים טובים אם לא נעשה כל יום מיליון יצירות שוות, אם לא נתעמל כל המשפחה יחד, או נבנה פסלון אחד על השני בצורה מתואמת ומופלאה עם חיוכים נלווים בכל גיל- לא! כל משפחה ומה שמתאים לה, כל הורה וכוחותיו, כישרונותיו והכי חשוב- מה שמנחה אותו.
לדוגמה, אצלי בבית - גם בתקופה זו, אני כאמא אחראית על הדברים אותם אני רואה בתחום אחריותי: רכישת מזון והכנתו (ברמה מסויימת), דאגה לביגוד, לניקיון (כזו שמחלקת את המשימות) ולבריאות. אני גם רואה בתפקידי כאמא הזדמנות לשיחה פתוחה עם ילדיי, לקריאת ספר יחד ואפילו כשמתאים לי – ליצירה משותפת ולמידה. אך לא כהכרח ולא כאחריות להנאת ושעשוע הילדים.
יש ימים שלמים שאנחנו לא עושים יצירות, לא קוראים יחד, לא לומדים בצוותא ולא חדים חידות. אנחנו חיים יחד בבית, אוכלים, מדברים, כל אחד אחראי על ניצול שעותיו ואני סומכת על ילדיי שיעשו זאת בצורה הטובה ביותר. אני לא ליצן. אני הורה.
אצלנו למשל, הגבולות ומה שאני מצפה מילדיי ברור ומובן - הם יודעים שבבוקר צריך להתפלל, שבשעה רבע לשתיים יש ארוחת צהרים, שבין 14:00-16:00 לא יוצאים החוצה ויכולים לראות סרט או לשחק במסך, ושאחר כך יכולים לשחק במשחקי קופסה, כדור או אוריגמי (כל אחד ורעיונותיו).
לפעמים הם משחקים יחד, לפעמים רבים ולפעמים הם שואלים אותי אם אני יכולה לעזור. כשאני יכולה ומתאים לי - אני שמחה לעזור, אבל כשלא, אני נותנת להם את ההזדמנות והזכות להיות אחראיים על עצמם ואני יודעת בבירור שעצם התרגול של בזבוז או ניצול זמן יועיל להם לחייהם.
את אותם ערכים בהם האמנתי וחייתי לפני הקורונה - אני משתדלת להמשיך. אבל אני מודעת לכך שהבידוד זה זמן לחוץ יותר ולכן אני מאפשרת "שבירת גבולות" מדי פעם, גמישות, אני יותר מעורבת בדברים מסוימים ונהנית לנצל את הזמן בקרבה לילדיי: צפייה יחד בסרט, למידת מושגים חדשים, לימוד תורה וקריאת ספר יחד.
בתוך כל הבלבול וחוסר הוודאות אני זוכרת גם כמה חשוב שיהיה לי כח: כאדם וכהורה. לכן אני משתדלת למצוא את הזמן בשביל עצמי- כשהם במסך, גם אני במסך (כותבת, רואה, עובדת, נחה, לומדת) בערב כשהם משחקים, אני משתדלת להיכנס ולהירגע באמבטיה או לקרוא ספר טוב שמזמן רציתי.
מילוי המצברים של כולנו הוא חשוב דווקא בתקופה בה אנחנו ההורים נמצאים כל הזמן עם הילדים ואמורים להמשיך וללוות, להנחות ולתמוך. ומה עם למידה? גם כאן הדעות שונות ומגוונות וכל דעה טובה ותקנית במידה והיא מתאימה למשפחה שלכם.
אני אישית מעבירה לילדיי הקטנים (שאין להם פלאפון) את המייל מהמורים, ומיידעת אותם שאני מצפה שהם יעשו את מה שצריך, לפני המסך. והילדים הגדולים? אני סומכת עליהם ויודעת שהם רוצים להצליח ושאם לא יעשו את הנדרש - הם אלה שיצטרכו להתמודד עם התוצאות.
וכשהם צריכים עזרה? אם אני יודעת-אני שמחה לעזור ואם לא, אני מפנה אותם למקור אחר (אחות, אבא, יוטיוב ועוד). מניסיוני כאדם, כאמא וכמדריכת הורים – אנו רוכשים בצורה הטובה ביותר רק כשמתאמצים, וכשלומדים מניסיון אישי- ולכן אני לא עושה במקומם, לא עובדת כמזכירה וגם לא כשעון מעורר.
שוב, זה לא מתאים לכולם. לכן, הכי חשוב לשאול את עצמיכם: איזה הורה אני רוצה להיות? מה חשוב לי? במה אני מאמין? ולהקשיב לקול הפנימי הזה. וכל ההודעות? הסרטונים? הקבצים? העזרים? הם שם כדי לעזור לנו (אם מתאים לנו ואם נרצה) להביא את כל הערכים והאמונות שלנו לידי ביטוי.
בהצלחה לכולנו.
מיכל כרמי - אשת חינוך. מרצת העצמה למבוגרים ונוער, מנחת חוגי הורים, כותבת טורי חינוך ומנהלת דף הפייסבוק:" שפר באהבה-מיכל מיכל כרמי", מורה בתיכון ואמא לשבעה.