בצל הקורונה: סבתא וסבא מחכים לשיחה ממך

הקורונה שינתה את אורח החיים שלנו. אנחנו ממעטים לצאת מהבית ומרבים להתעדכן בחדשות. יש מי שהקורונה, מעבר לשינוי בשגרת החיים, עלולה להכניס לבדידות נוראית: סבתא וסבא

אלעד הומינר אלעד הומינר, חדשות כיפה 26/03/20 15:12 א בניסן התשפ

בצל הקורונה: סבתא וסבא מחכים לשיחה ממך
סבתא סימה, צילום: הודיה הומינר

מאז שסבא אברהם נפטר לפני שש שנים, אמא של אבא שלי, סבתא סימה, מתגוררת בדיור מוגן שהוא כמו כפר קטן, ועכשיו בתקופת הקורונה אסור לה לצאת ממנו. דיברנו לפני יומיים והחלטתי לשתף אתכם במעט ממה שעובר עליה ועל הדיירים סביבה. לאורך השנים למדתי שסבתא לא מדברת יותר מדי ומצד שני אומרת את מה שצריך. בשיחה הזו היא דיברה כהרגלה אבל המציאות בה אף אחד לא בה לבקר - קשה לה מאוד. 

נדמה לי שהאוכלוסייה עליה עוברים הימים בצורה הכי קשה היא אוכלוסיית הזקנים. מעבר לעובדה שבעבורם הקורונה עלולה להיות קטלנית, הקורונה עלולה להכניס אותם לדיכאון. הם לבד. הם לבד והתפקיד שלנו להוציא אותם מהבדידות. אפשר לדבר בשיחת וידאו, אפשר לשלוח תמונות וד"שים ועדיין אפשר לשלוח פרחים. 

סבתא סימה נולדה בשנת 1941 בפס שבמרוקו ועלתה לארץ בשנת 1949, הישר למעברת העולים בפרדס חנה. מספר חודשים מאוחר יותר עברה עם משפחתה לשיכון דרום בבאר שבע. בתקופה ההיא, באר שבע, רובה ככולה היתה מאוכלסת בעולים מצפון אפריקה. לאחר לימודיה החלה לעבוד במשרד הפנים בב"ש כפקידה. מי שקיבל אותה לעבודה היה בעלה לעתיד, סבא אברהם, שפתח את המשרד בראשית שנות ה-50 של המאה הקודמת. לאחר שהתחתנו עבדה כמזכירה בלשכת ראש העיר במשך שנים רבות. סבתא עבדה גם כמזכירת סניף מד"א בב"ש ועד שיצאה לפנסיה עבדה כמה שנים כמזכירה של כיבוי אש ב"ש. לסבתא 10 נכדים ועוד 12 נינים, כן ירבו.

סבתא, מה שונה אצלכם היום מבעבר?

"היום אין בכלל שעות תרבות. היו לנו חוגים, טיולים וכאלה דברים. היום כלום".

ומה עושים בכל זאת?

"יוצאים קצת לטייל בכפר, יושבים בחדרים וקוראים ספרים או צופים בטלוויזיה. אין הרבה מה לעשות היום. בין לבין מגישים לנו את הארוחות ומיד חוזרים לחדרים. אנחנו צריכים לשמור מרחק של שני מטר אחד מהשני, אז לא יושבים בסלון, כל אחד יושב בחדר שלו. אנחנו משתדלים לאכול וממש לא להישאר הרבה זמן, אני הולכת ראשונה".

מבקרים יש?

"אין בכלל ולנו אסור לצאת, רק להיות בכפר עצמו. המטפלות של ביטוח לאומי מגיעות עם מסיכות. הן מגיעות בבוקר לטפל באנשים שעה-שעתיים, לרחוץ אותם וכל מה שצריך ומיד הולכות".

איך שומרים על שפיות?

"קשה, באמת קשה. אבל אנחנו לא מתלוננים. אנחנו רואים בטלוויזיה שבכל העולם המצב הזה, כל אחד אומר לשני "אין ברירה, אנחנו צריכים לחכות בסבלנות" – ומתפללים לטוב".

למה את מתגעגעת?

"הייתי רוצה לראות את הנכדים והנינים שלי. שירה מתקשרת כל הזמן ושואלת מתי הם יראו אותי כבר".

היית רוצה למסור משהו לצעירים?

"להתעודד. לדבר. חשוב לשמור על קשר עכשיו".

בימים קשים אלה אנחנו נדרשים לדאוג לסבא וסבתא שלנו יותר מהרגיל. אני בטוח שלהורים של ההורים שלכם יש סיפור חיים מרתק. וזה בדיוק הזמן להכיר אותו לעומק. לפני שהגיעה אלינו הקורונה נהגתי לדבר עם הסבא והסבתות שלי, שיאריכו חיים, פעם בשבוע, ביום שישי. לקחתי על עצמי להוסיף עוד שיחה או שתיים בשבוע. זו החובה שלי כלפיהם. זו החובה שלי כלפיי. 

ואתם? כבר דיברתם עם סבא וסבתא?