סגור

איך נלמד מהקורונה לראות את הטוב בילדים?

אפשר להשליך ממה שקורה עם הקורונה, גם לאופן בו אנחנו בוחרים להסתכל על הילדים שלנו. כשאנחנו מסתכלים על הילד שלנו בוודאי עולים הדברים שליליים, אבל אם נצליח דווקא להניח להם קצת, ולהתמקד בדברים החיוביים, נראה במציאות איך הדברים הטובים פתאום תופסים יותר מקום

שרון רחל פלג
כט בשבט התשפ
,
24 בפברואר, 2020 10:44

צילום: shutterstock

"הקורונה בישראל", זה היה רק עניין של זמן עד שהכותרת הזאת תפתח את החדשות. למרות שמקורה של הקורונה בצד השני של כדור הארץ, ואפילו מבלי שידוע על ישראלי אחד שחולה במחלה, הידיעה הזאת פשוט לא הצליחה להתאפק עוד. התקשורת שלנו במיטבה. יוצרת דרמה, מספקת אקשן, מכניסה ללחץ, מתפשטת כמו ריקוד מקארנה, גם אם לכל הנתונים שהיא מביאה אין עדיין אחיזה במציאות.
את זה שנגיף הקורונה הוא למעשה כמו שפעת מצויה, שגם היא עלולה להרוג חולים שהם תינוקות או קשישים, או אנשים אחרים עם מערכת חיסונית חלשה, את זה לא מספרים לנו. גם את הידיעה שגילו שתרומת דם מחולה בנגיף שהחלים לחולה אחר שמתמודד עם המחלה, יכולה לרפא אותו, מצאתי רק כשחיפשתי עוד מידע בנרות. את זה כנראה לא משווקים. זה עלול להרוס את כל הדרמה ואולי אם נמצא פתרון לנגיף הוא כבר לא יהיה כזה סלב...

ככה זה. הנטייה שלנו לראות את הרע. וככל שאנחנו רואים את הרע אנחנו נותנים לו יותר מקום, מעצימים אותו, וכך הוא גדל וגדל. במציאות הנתונה יש תמיד טוב ורע וההחלטה שלנו במה להתמקד תביא לעוד ועוד מהבחירה שלנו. אם בחרנו לראות את הטוב, אנחנו נגדיל ונעצים אותו ואם בחרנו לראות את הרע, כך יהיה גם איתו. 

נדמה לי שאפשר להשליך ממה שקורה עם הקורונה, גם לאופן בו אנחנו בוחרים להסתכל על הילדים שלנו. כשאנחנו מסתכלים על הילד שלנו בוודאי עולים הדברים שליליים, והם בדרך כלל קופצים לנו ראשונים כי הם הדברים שקשה לנו איתם, אבל אם נצליח דווקא להניח להם קצת, ולהתמקד בדברים החיוביים, נראה במציאות איך הדברים הטובים פתאום תופסים יותר מקום, והדברים השליליים נדחקים לפינה. מדהים לגלות שהדבר הזה פשוט עובד.

באחד ממפגשי חוג ההורים מקבלים משימה למשך שבוע, לבחור ילד אחד, הילד שאיתו הכי קשה לנו, ובמשך אותו שבוע לכתוב (על דף! לא על לוח ליבנו) כל יום, 7 דברים טובים שהילד עשה. המשימה הזאת בעצם מפתחת אצלנו את העין הטובה. כשאנחנו מחפשים לראות את הטוב אנחנו מוצאים אותו בקלות. הוא ישנו בשפע. ואצל הילדים קל לראות אותו אפילו יותר. הילדים נולדים איתו. טבוע בהם הרצון ללכת בעקבותינו ולשתף פעולה איתנו. נכון, לפעמים זה נראה לגמרי ההיפך, וגם על זה לומדים בחוג, אבל המשימה הזאת תורמת בדיוק למצבים האלה בהם אנחנו מרגישים שהילד לא משתף פעולה. החיפוש שלנו אחרי הטוב, חושפת אותו ומביאה לעוד ועוד ממנו. חשוב להבין שהמשימה לא כוללת שום תגובה שלנו על הטוב שאנחנו רואים, לא חיזוק חיובי, לא במילים ולא במעשים, אלא אך ורק ראיית הטוב וציונו לעצמינו. 

הרגילו אותנו לחשוב שככל שאנחנו עוקבים יותר אחרי הילד, רואים כל דבר, מעורבים בכל עניין, כך מוטב, אבל האמת היא שככה רואים את הכול בזכוכית מגדלת ואפילו אצל מלכת היופי נמצא פגמים אם נסתכל דרך זכוכית המגדלת. דווקא הצעד אחורה מאפשר לנו לראות את התמונה השלימה יותר, מבלי לראות את כל המגרעות הקטנות שראינו קודם. ולא פחות חשוב, בצעד אחורה אנחנו מבטאים את האמון שלנו בילד, שהוא יכול להסתדר לבד, שהוא לא צריך אותנו לידו כל הזמן, שאנחנו סומכים עליו. בצעד אחורה אנחנו מאפשרים לילד לגדול באמת ולבנות את הביטחון העצמי שלו. 

ראיית הטוב היא לא רק לראות את חצי הכוס המלאה, להיות אופטימי, אלא באמת ליצור מציאות.
 

לטורים קודמים

הכותבת שרון רחל פלג, אם לחמישה, מנחת הורים ומורים בגישת שפר, מורה לעברית וסטודנטית לתואר שני במחשבת ישראל ובחינוך.

24.02.2020

1. כמה שזה נכון... (דלית)

דווח על תגובה לא ראויה
כתבו תגובה
המשך באמצעות
שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון
יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר

 צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

מחקר ישראלי מוכיח: החיסון נגד קורונה לא פוגע בפוריות האישה

קרא עוד