במחקר שנערך לאחרונה תחת FMRI סרקו את מוחם של נבדקים בעת שאמרו להם מילים פוגעניות. הממצא המדהים במחקר היה שהאיזור במוח שהראה פעילות היה אותו איזור בדיוק שפעיל בעת מכה פיזית. כלומר הכאב הוא אותו כאב. אך מה שעצוב הוא שלמרות שאנחנו יודעים כמה למילים יש כוח להכאיב לעיתים קרובות בבית דווקא עם היקרים לנו מכל אנחנו משתמשים במילים מכאיבות.
אנחנו מכנים את אחד הילדים "עצלן" כי קשה לו לקום בבוקר, או כי לא מכין שיעורי בית ולא משנה כמה פעמים אמרנו לו, או כי הוא פשוט לא עוזר בבית. והמילים האלו חודרות ומכאיבות לו באזור הכאב.
יתרה מזאת, הרי הן נאמרות כדי לנער אותו ולגרום לו להשתנות ולכאורה להפסיק את העצלות. אך בפועל המילים עושות עבודה הפוכה – הן מקבעות את ההגדרה העצמית של הילד שמתחיל להאמין שהוא אכן "עצלן". וככל שישמע יותר כמה הוא עצלן כך המוח שלו שוב ושוב יחזק קשרים מוחיים ויגרום ללמידה מאד חזקה של העצלנות. עד כדי כך שיהיה ממש קשה להכחיד את הלמידה הזו.
עצובה לא פחות הנה העובדה שלא צריך לומר את המילה הפוגענית. לעיתים קרובות מספיק שחושבים ומאמינים במשהו על האחר כדי שהוא יפנים את השדר ויתחיל להאמין בו. הרי התקשורת שלנו היא לא רק מילולית, היא גם בשפת הגוף ובמה אנחנו משדרים. מספיק שהורה חושב על הבן שלו שהוא עצלן, וכל פעם שהילד לא מצליח לקום בבוקר לתפילה ההורה פולט אוףףף עצבני או סתם מלא במחשבות על הילד העצלן שלו, השדר הזה עובר הלאה ונכנס פנימה לתוך נפשו של הבן. לאט לאט, השדר יקלט, יופנם ויתקבע שם.
למילים יש כוח!
וכמה שאנחנו יודעים זאת על בשרנו, ושומעים את זה מאנשי חינוך וטיפול, אנחנו נופלים בזה שוב ושוב, ולעיתים קרובות זה מתרחש עם האנשים היקרים לנו מכל. ובוודאי שזה לא קורה רק עם ילדים ומתרחש גם בתוך זוגיות. לדוגמה אישה שמאמינה שבעלה הוא "חסר רגישות". לפעמים היא אומרת לו את זה בקול, ולפעמים די במבט או בריחוק שמבוסס על פעמים רבות בהן היא התאכזבה מכך ממנו. ובעצם נתינת השם של תופעה לאדם – כגון "חסר רגישות" זה באמת הופך לשם שלו – "חסר רגישות", אותו יהיה קשה מאד לשני הצדדים לשנות ולאפשר שינוי.
דווקא האפשרות לתיקון מתחילה משינוי השם ומתן שם מחודש. במקום חסר רגישות ניתן לומר עליו שלא לימדו אותו בבית שפה רגשית. השם המחודש מאפשר תיקון או עבודה על הרגישות. לחילופין, ניתן להפריד בין האדם להתנהגות שלו – הוא לא חסר רגישות אלא ההתנהגות שלו הייתה חסרת רגישות, וההפרדה מאפשרת הסתכלות על השני כמכלול, שההתנהגות חסרת רגישות היא רק חלק ממנו אך לא כולו, דבר המאפשר לראות גם את הטוב שבו – לדוגמה הוא אולי לא יודע להגיב רגשית אך כשצריך אותו הוא יהיה שם תמיד לצידך.
למילים יש כוח!
אצל נשים מוכות, חלק משמעותי מהסיבה לכך שהן לא עוזבות הינו שהן כבר כל כך מוחלשות מרוב מילים פוגעניות שהן סופגות. הן שומעות שהן אשמות בכך שהרביצו להן, ושהזוגיות שלהן לא טובה רק בגללן. הן שומעות כמה הן נוראיות וחסרות ערך וככל שעובר הזמן המילים האלו מחלישות אותן. ולמרות שזו דוגמה קיצונית כולנו לעיתים בחיים שומעים מילים פוגעניות. החוכמה היא לא לתת להן להיכנס, לא להאמין בהם. להאמין בעצמכם.
למילים יש כוח!
וכמו שהן יכולות להשפיע לרעה, הן יכולות להשפיע לטובה. אז בואו נבחר בשימוש נכון בכוח הדיבור שלנו וכך נוכל לחיות בחברה סובלנית ומכבדת, ללא אלימות.
הכותבת היא מטפלת זוגית ומשפחתית העומדת בראש המרכז למשפחה במכללת אורות ישראל