אדם שאיננו אחראי על אנשים אחרים, בשעה שהוא מתכונן לעבודת יום הכיפורים עוסק רק בהכנה לאתגרים האישיים שלו ביום הקדוש. הורים, לעומת זאת, צריכים לחשוב לא רק על יום הכיפורים האישי שלהם, אלא גם על יום הכיפורים של בן/בת הזוג, ואף של הילדים. מעלה נוספת זכו לה ביום הכיפורים! אולם שומה עלינו להתכונן גם לאתגרים הנלווים למעלה זו.
הנה כמה עצות לשאלות שאני נשאל לעתים תכופות:
האם להכריח ילד להיות בתפילה הארוכה של יום הכיפורים? איך אפשר לעזור לילדים להתחבר לתפילה הארוכה של יוה"כ בצורה חיובית?
כהקדמה אומר שאין כאן נוסחה אחת שהיא נכונה לכל ההורים ולכל הילדים. הרבה נתונים ייחודיים יכולים להיות במשפחות שונות ובמצבים שונים, ותמיד יש להפעיל שיקול דעת ולנסות לפעול בצורה מועילה.
בשאלה הכללית כל ימות השנה כמה ללחוץ על ילד להתפלל וכמה לוותר לו, אני ממליץ על מדיניות של "לא לוותר ולא לכפות". איך אפשר גם לא לוותר וגם לא לכפות? לעודד הרבה ולהזמין הרבה; לתכנן עם הבן או הבת שילכו עם אבא או אמא כאשר הם יוצאים לבית הכנסת; "קדימה, אני הולך לבית הכנסת, אתה בא?"; להתחיל בחלק של התפילה אותה הילד מכיר והוא שמח בה, ומשם לנסות לגדול לחלקים נוספים של התפילה. לא לוותר על ההזמנה ועל הדרבון להצטרף לתפילה, אבל לא לכפות במקום שיש התנגדות. בסופו של דבר אי אפשר באמת לכפות על אדם להתפלל, ולכן הכפייה לעשות מעשה חיצוני כאילו שזו באמת תפילה רק מרוקנת את המעשה הזה ממהותו ומרחיקה מתפילה אמיתית.
אחד הדברים שעלול להיות גורם שמעכב את ההתחברות לתפילה הוא התמונה כאילו התפילה היא רק רצף ארוך וחסר סדר של הרבה הרבה מילים. הספר של התפילה שלנו נקרא "סידור", והוא קורא לנו לעשות סדר בתפילה שלנו עצמנו, קל וחומר של ילדינו. עלינו ללמוד, ועלינו ללמד אותם, מהם היסודות המרכזיים של התפילה, ולהתחיל בהם; ועם הזמן להביא אותם בהדרגה לחלקים נוספים.
עקרונות אלה נכונים גם לתפילה הארוכה של יוה"כ. מעשה נוסף מאד מועיל הוא ההתכוננות מראש: כדאי לשבת עם הילד לפני יוה"כ ולבחור חלקים מרכזיים בהם הוא יהיה נוכח בתפילה. עם ההתבגרות של הילד ועם כל ילד בהתאמה לגילו ולאישיותו, ניתן להוסיף עליהם חלקים נוספים
ומה עושים עם הילד שמתעקש לצום כל היום, למרות גילו הצעיר?
מאיפה להתחיל, מהרצון החיובי של הילד או מהסכנה הבריאותית לצום בגילו הצעיר? שניהם נכונים, ומאד רצוי לא לשכוח אף אחד מהם. להתחבר לרצון החיובי של הילד (גם אם בחלקו הוא נובע מתחרות ילדותית מי צם יותר שעות...) ולתת לפן הזה חיזוק חיובי; אבל בשורה התחתונה ההורה אחראי לשמור על בריאות ילדיו, ולכן עליו להפעיל סמכות ולהציב גבולות. גם הצבת גבולות כדאי שתיעשה בחכמה, ולא רק בסמכותיות. אפשר לנתב את הנושא בצורה חכמה שמאפשרת לילד להשתתף בצום ולהרגיש שהוא חלק מהציבור – איזה הרגשה יפה! – אך בגבולות בריאים.
אני חוששת שהאווירה בבית הכנסת ביום הכיפורים תהיה כבדה ומרתיעה עבור הילד שלי. אני רוצה שהילד יצא עם חוויה בונה ולא עם רגשות אשם.
את צודקת. אני מקווה שגם בקהילה שלך יש איזון בין רגעי יראת הדין לרגעי השמחה שבטהרה ובכפרה. גם בנושא זה אפשר לשקול איזה חלקים מהתפילה מדגישים. אבל אל תסמכי רק על הקהילה, תתכנני ותיקחי יוזמה גם בשאלה על מה מדברים בבית לפני הימים שמובילים ליוה"כ ובמהלך הצום עצמו.
גם באווירה הכללית וגם בכל מה שנוגע לווידוי ולתשובה עלינו להבחין בין חשבון נפש ולקיחת אחריות לבין אשמה וגישה שלילית כלפי הילד. אבל האמת היא שלא מדובר רק ביוה"כ. בכל פעם שאנחנו מלמדים את הילד כיצד ראוי וכיצד לא ראוי להתנהג, בכל פעם שיש לנו ביקורת כלפיו – אנו נדרשים ליצור שילוב של ביקורת ואמונה בילד. מי ששם לב לאיזון הזה כל ימות השנה ימצא אותו גם ביוה"כ.
אני ל ... (לאומן, לישיבה, לבית הכנסת) ואשתי ל... (להורים, או לשבת בבית)?
בימינו זוגות רבים מתלבטים מה האיזון הראוי בין בני הזוג בכל הנוגע לוויתור על התפילה עם הציבור בגלל הטיפול בילדים. האם נכון שמבחינה הלכתית הגבר חייב בתפילה בציבור והאישה פטורה, ולכן התשובה ההלכתית היא שהוא יהיה בתפילה והיא תהיה עם הילדים? ניתן לומר שהתפילה הציבורית הינה חובת הציבור, ולא בהכרח חובתו האישית של כל גבר, וזה פותח מקום לגישה פחות חד משמעית בשאלה זו. אולם תשובה הלכתית מלאה צריכה להיות מבוססת על עיון מפורט במקורות, ואת זה לא נוכל לעשות כאן. מה שניתן לומר בבירור הוא שחובתם של כל גבר ואשה, כל ימות השנה, כולל ביום הכיפורים, לכבד את בן/בת הזוג, לדון בשאלה זו ולהגיע להחלטה משותפת שמתחשבת ברצונות ובהשקפות העולם של שניהם. במקומות רבים ישנה אפשרות נוספת: אחד ההורים יתפלל במניין מוקדם ויאפשר לשני להתפלל במניין מאוחר יותר.
ברוב הקהילות ישנה התארגנות קהילתית לטיפול בילדים כדי לאפשר להורים להיות שותפים בתפילה עם הציבור. יש להניח שההורים מבינים את האחריות המוסרית שיש להם להיות שותפים בנשיאה בעול הזה. גם לא כדאי להטיל את המשימה הזו על בני/בנות נוער ולגרום לכך שהם לא יהיו בתפילה. נדרשת כאן תשומת לב ויצירת איזון בין ערכים שונים, כדי שלא יצא שכרנו בהפסדנו.
ערכי משפחה, דווקא ביום הכיפורים
לסיום, אוסיף הצעה לעבודה משפחתית מיוחדת במהלך יום הכיפורים. אעיר שאת הרעיון הזה למדתי מקולגה, אשה שהיא ומשפחתה אינם מבאי בית הכנסת. מדי שנה מתקיים בעיר מגורי בליל כיפור מפגש לציבור הרחב, שעוסק בתיקונים חברתיים נדרשים בחברה הישראלית כחשבון נפש ציבורי משותף של כולנו כחלק מיוה"כ. כשביקשתי מאותה קולגה להשתתף היא סירבה. היא הסביר לי שהיא לא יכולה להיעדר מהמפגש המשפחתי בליל כיפור, בו יושבים כל בני המשפחה ועושים סיכום של השנה שהסתיימה: מה היה טוב; מה היה פחות טוב; לאן הולכים מכאן? גם מי שכן באים לבית הכנסת יכולים למצוא את הזמן במהלך השעות הארוכות של יוה"כ לעשות כינוס משפחתי דומה, בצורה ובתוכן המתאים למשפחה שלכם.
בהצלחה, גמר חתימה טובה!
הרב צבי קורן, ראש תחום חינוך בתנועת נאמני תורה ועבודה ורב קהילה ברעננה