שאלה:
אנחנו הורים לבחור בן 18 שבימים אלה החל את לימודיו במכינה תורנית קדם-צבאית. בננו בחור ערכי עם הרבה חברים ומידות טובות עם מגוון רחב של תחומים ותחביבים כמו ספורט, קריאה וטיולים. לאחרונה אירעו מספר דברים שהעלו אצלנו את החשד כי מפעם לפעם בננו נוהג לשתות אלכוהול (בירה ומשקאות חריפים). נמצאו רמזים לכך גם בבית וגם ברכב המשפחתי שאותו הוא לוקח מפעם לפעם כדי לצאת עם חברים. מצד שני לא הבחנו אצלו בשום סימן קוגניטיבי או התנהגותי חריג שיכול לאשר בפועל את חששותינו. אנו מתלבטים מאוד כיצד לנהוג ולוּ משום שמדובר בילד שבעבר מעולם לא היו איתו בעיות. אנו חוששים לו אך לא פחות מכך חוששים לפגוע בו שלא בצדק. כיצד כדאי לנהוג?
תשובה:
התלבטויות מהסוג שלכם נפוצות אצל משפחות אשר הולכות על הקו הדק בין מתן כבוד ועצמאות למתבגרים לבין שמירה על מסגרת ומשמעת. אכן ככל שאנו משחררים את הרסן ומאפשרים לילדינו יותר עצמאות ויותר חשיפה ל"עולם הגדול" כך פוחתת ה"שליטה" שלנו עליהם וכך צריך לגדול האמון אשר אנחנו נותנים בהם. אכן חשוב שהמתבגרים יבינו כי העצמאות המיוחלת שלהם בא במחיר של אחריות, גם אם עסקת החבילה הזאת לא בדיוק מקובלת עליהם.
תופעת שתיית אלכוהול רווחת כיום בתרבות הכללית, בקרב מתבגרים ובמידה מסוימת גם בקרב הנוער הדתי. על אף ששיעור האלכהולוזים אצל יהודים הינו נמוך בהרבה לעומת בני לאומים אחרים, התופעה אכן קיימת ואף אולי נמצאת במגמה מדאיגה של עליה בארץ. יתרה מזו, אנו חיים כיום בחברה אשר מאמצת ומעצימה מסרים על פעולות פנאי השאולים מתרבויות אחרות. שתיית אלכוהול מוצגת כיום בתוכניות טלוויזיה, בסרטים ובשלטי חוצות כסוג של בילוי ומהווה סמן חיצוני אבל פוטנטי של בגרות. מתבגרים עושים לעצמם משוואה פשוטה: מבוגרים שותים אלכוהול. אם גם אני שותה אלכוהול, סימן שאני מבוגר.
הדילמה שאתם מציגים מעלה מספר מחשבות.
טוב שאתם ערניים לגבי הנעשה עם הילד שלכם. הורים רבים, אם מתוך עצלנות ואם מתוך תפיסה מעוותת של מתן אחריות למתבגרים, אינם משגיחים כיאות על ילדיהם ומתעלמים מכל הנורות האדומות. לא כל נורה אדומה מצביעה בהכרח על בעיה, אולם אין בעיות בלי נורות אדומות. כך שכל פעם שנדלקת נורה חדשה, יש לבדוק את הדברים.
חשוב להבחין האם מדובר בנער אשר מידי פעם שותה בירה עם החברה' על מנת לשחק אותו גדול. ישנם גם "ילדים טובים" העושים זאת. אמנם צריכים להיזהר במצבים שכאלו ששתיית אלכוהול בשביל ה"פוזה" לא תתדרדר לשימוש קבוע אשר יפגע בתפקוד של הילד. גם כאשר נודע לנו כי הבן (או הבת) שותים אלכוהול, עלינו לבדוק את כלל תיפקודו של הילד לפני שמגיעים למסקנה כי קיימת בעיה חמורה. חשוב מכל, עלינו לבדוק אם אין הילד במצוקה נפשית אותה הוא מנסה "לפתור" על ידי בריחה לאלכוהול.
עוד לפני הגיעם של ילדים לגיל 18 יש לנהל בבית דיון פתוח על נושאים הקשורים לעישון, סמים ואלכוהול. יש לאתגר את הילדים לדבר בעד ונגד שימוש בדברים אלו על מנת שהם יוכלו לפתח את החשיבה ואת החיסון שלהם כלפי נושאים אלו. כמובן, שעלינו לבדוק את הרגלי צריכת האלכוהול שלנו ולבדוק היטב אלו מסרים אנו משדרים לילדינו.
כאשר עולה חשד של שימוש באלכוהול בעת הנהיגה במכונית המשפחתית, יש לנהוג ביתר זהירות וקפדנות בשל הסכנות המיוחדות הקשורות בנהיגה תחת השפעת אלכוהול. הורה שמאפשר לבן או לבת שלו לקחת את המכונית המשפחתית הינו שותף מוסרי לאחריות על הנעשה עם המכונית ובתוכה. הורה אשר אינו מרוצה מהשימוש של ילדיו במכוניתו יכול פשוט לסרב לאפשר להם את השימוש בה.
ייתכן והחומרים המחשידים במכונית הם "רק" של החברים של הילד. לדעתי, טיעון כזה, אם הוא קיים, הינו חלש ובסופו של דבר מתחמק מהאחריות האמיתית אותה עלינו לדרוש מילדים הנוהגים במכונית שלנו.
עם כל האי-נעימות שבעניין, כאשר עולות חשדות בנושא כל כך חשוב, אין מנוס מפתחיה בשיחה כנה עם הילד. כאשר ישנה מערכת יחסים טובה בין הורים לילדים, ניתן להעלות כל נושא בשיחה – אפילו חשדות אשר בסופו של דבר יוכחו כעורבא פרח. אם מערכת היחסים בין ההורים לילדים איננה מאפשרת העלאת נושאים קשים, יש לחשוב פעמיים – או אפילו שלוש – אם יש לתת לילד לנהוג במכונית המשפחתית.
ד"ר דניאל גוטליב, פסיכולוג קליני, מטפל משפחתי, מנהל קליני של מכון שינוי
פורסם באתר לב אבות- קו יעוץ להורי מתבגרים טלפון 0522944164