לתינוק שלי יש ציפיות. זו לא אמירה מובנת מאליה בעולם שלנו. כשאני מדברת על תינוקות זה בערך עד גיל שנתיים אבל רוב הדברים פה שייכים גם לילדים לגדולים יותר. התינוק שלי מבקש שיזינו אותי מבחינה פיזיולוגית - תזונה, שינה, חיתול, הגיינה וכדומה. ושיזינו אותו רגשית - שיהיו שם בשבילו, שיראו אותו, שיהיה שייך אלינו, שיהיה חלק מאיתנו. כל ההתפתחות שלו מותנית בשתי ההזנות האלו- הפיזיולוגית והרגשית. ולא תוכל להיות האחת ללא השניה.
ילד שמקבל הרבה אהבה, אבל לא אוכל ולא ישן כפי שהוא צריך, לא יתפתח כראוי. ילד שיאכל וישן, אך לא יזכה לנוכחות משמעותית של מבוגר, ולא יזכה לאהבה ולנראות כפי שהוא צריך, לא יתפתח כראוי. ונעשו על כך מחקרים שהוכיחו זאת.
לאחרונה נפגשתי עם הורים שאימצו ילד, וכאשר היה בן שלוש, עדיין נצרך לבקבוקים וחיתולים. היום הוא כבר בבית ספר יסודי, יש לו עוד קשיים אבל הם כאין וכאפס ממה שאפשר לדמיין אם לא היו מאמצים אותו ומטפלים בו במסירות האינסופית שלהם.
בקורס האינטרנטי שלי "איך לגדל תינוק עם ביטחון" אני מדברת על שלושת הביטחונות החשובים: ביטחון שלי כאימא שאני יכולה לטפל בתינוק שלי, ביטחון של התינוק שלי בי כמטפלת, וביטחון של התינוק שלי בעולם כמקום רגוע ובטוח.
אני מאוד נזהרת מלדבר על ביטחון וחוסר ביטחון אצל תינוקות, כי היצור הקטנטן הזה כל כך לא מובן הרבה מהזמן, וזה כל כך מתסכל שגם אני לא מבינה מה הוא רוצה, וגם עוד אומרים לי שאני לא בסדר. אז את כל דבריי קחו ממקום שמח שרוצה לתת מענה, ואם יש קושי ספציפי כדאי לפנות לעזרה מקצועית שתעזור לנו להחזיר את ההרמוניה להורות שלנו.
ובכל זאת אנסה, צורך בביטחון יכול להיראות אצל תינוקות כרגרסיה למצבים קודמים, רוב הרגרסיות קורות באיזורים בהם השליטה היא רק אצל הילד, כמו שינה, אכילה, צרכים. למשל - הוא כבר אכל ליד שולחן, ועכשיו הוא אוכל רק עליי או רק כשאני מאכילה אותו. או שהוא כבר ישן טוב בלילה, ועכשיו הוא מתעורר כל שעה ורוצה שאהיה לידו כל הזמן. או, ילדים שכבר נגמלו וחוזרים להרטבה וכדומה.
דבר נוסף שקורה הוא, שאני מרגישה שהתינוק שלי זולל לי אנרגיה, אני לא יכולה לרגע להוריד אותו, לא יכולה לצאת מהחדר, הוא בהיסטריה כשאני מתקרבת לדלת. אני מרגישה שהוא פשוט לא נותן לי לזוז.
אז מה עושים כשיש רגרסיה?
מבינים שיש רגרסיה - לוקח כמה ימים להבין את זה, ולראות את ההתנהגויות החריגות האלו כדפוס חוזר שצריך לטפל בו.
מנסים להבין ממה נגרמה הרגרסיה- אם זה בעקבות משהו שהיה כמו החלפת מסגרת, הורה שלא נמצא פתאום בבית, מצב לחץ פתאומי או אירוע חריג אז הטיפול הוא ספציפי באירוע- תיווך האירוע, הסבר פשוט תואם גיל ומה שצריך בהתאם לנסיבות.
אם אנחנו לא יודעים מה קרה אפשר לפקוח עיניים לראות ולשמוע אם קרה משהו, וגם לדעת שיש רגרסיות שנגרמות בדרך להתפתחות נוספת, לבניית קומה נוספת. למשל - לפני קפיצה מוטורית כמו עמידה או הליכה. לעתים יש רגרסיה התנהגותית, ורגרסיה אף בדפוסי השינה, בקפיצה התפתחותית רגשית כמו למשל כשילד מתחיל יותר לדמיין ולפחד יש לעתים רגרסיה.
ומה ניתן לעשות עם רגרסיה התפתחותית? עם הצורך בביטחון בלי שקרה משהו חריג?
הכי פשוט להקשיב לתינוק שלי ולהיות שם בשבילו. למשל ברגרסיה שנובעת מפחדים, אפשר לתת לזה שם. כמו לתינוק שקם בלילה ובוכה "האו האו" אפשר לתווך לו - "חלמת על כלב? אתה מפחד? אימא פה ושומרת עליך", עם חיבוק וסבלנות. ולהמשיך לתווך לו את הפחדים אם אנחנו רואים אותם במהלך היום, ולתת מענה להתמודדות עם פחדים, כי הכלים שניתן לו עכשיו כשהוא קטן יהיו לעזרתו לכל החיים.
ביטחון - זה הדבר הכי בסיסי וחשוב, שאנחנו יכולים לתת כהורים לתינוק שלנו. ובעיקר לזכור, שההורה הוא הדמות הכי משמעותית לתינוק, גם כשהכל סוער בחוץ, אם אימא פה ומכוונת אליי, אני רגוע ובטוח.
שנזכה רק להתפתחויות טובות ומחזקות.
רויטל הניג שניר - הורות מתוך חירות. 050-7640186, Horut.herut@gmail.com