כולנו חיכינו לחופשה המשפחתית הארוכה של פסח, לזמן משותף ומהנה של כל בני המשפחה ביחד. לא התעצלנו... נסענו (או עמדנו בפקקים), התארגנו עם האוכל, ארזנו חצי בית. הכל לטובת זמן איכות משפחתי נטו.
ובאמת, אין ספק שהילדים שלנו הפנימו לא מעט ערכים בזכות החופשה המשותפת: את חשיבות המשפחתיות, את ההשקעה, את התכנון ועוד. אבל יש סיכוי שהילדים שלנו למדו עוד משהו: מותר ללכלך ולזרוק אשפה, ללא שום התחשבות בטבע או באדם, במרחב הציבורי.
מדי שנה חוזרת על עצמה תופעה של הררי האשפה שמותירים מטיילים במקומות הבילוי בטבע בהם נפשו או טיילו. זה קרה לא מזמן בחופשת פסח, ועלול לחזור גם בחופשת שבועות ובקיץ. יום העצמאות, זו הזדמנות ללמוד וללמד.
אגב, התופעה בצורה דומה חוזרת גם במרחב ציבורי אחר כמו בית הקולנוע. בסוף הסרט, נתקלים הסדרנים בכמות אדירה של קופסאות פופקורן, כוסות שתיה ואריזות חטיפים הזרוקים על הרצפה. זאת למרות שביציאה מהאולם, כמו גם בטבע, מוצבים פחי אשפה.
הסיבה שתופעה זו מעוררת בנו אי נוחות, נעוצה בפער שבין ההתנהלות שלנו בבית לבין ההתנהלות מחוצה לו. אם ערכים של סדר, ניקיון ושמירה על המרחב המשפחתי המשותף חשובים לנו בבית, מדוע הם לא רלוונטיים במרחב הציבורי? האם הערך של התחשבות באחר תקף רק בין בני המשפחה ולא רלוונטי לבני האדם ככלל? האם הערך של שמירה על הסביבה רלוונטי רק לבית הפרטי ולא לטבע ולמשאבים הציבוריים?
כהורים, אנו הדמויות המשפיעות ביותר על חינוך ילדינו. יש לנו לא מעט ערכים עליהם מבוסס החינוך שלנו, ואנו משקיעים רבות על מנת לגדל את ילדינו בדרך חינוך שתעצב אותם להיות אנשים בוגרים וערכיים, אחראים ותורמים.
ברגע שאנו מבינים את האחריות ההורית ומודעים לכך שאנו דמויות לחיקוי עבור ילדינו, חובה עלינו להיות מודעים להתנהגות שלנו בכל סיטואציה, בבית או בחוץ.
בבית שלנו אנו מקפידים על סביבה נקייה, מטופחת ונעימה, בה אנו נהנים להתגורר ולבלות את זמננו. אך מה קורה בחוץ, במרחב הציבורי, פתאום אין חשיבות לערכים אלה, ואנו נוהגים בצורה שאינה עולה בקנה אחד עם הערכים אותם אנו רוצים להנחיל לילדינו?
צילום: shutterstock
הילדים שלנו מתבוננים בנו ולומדים. הם לומדים מההתנהגות ולא באמצעות המשפטים או הקלישאות שאנו מפריחים לאוויר. אין שום משמעות לחנך ילדים לאחריות לסדר וניקיון, אם אנחנו לא טורחים לאסוף את האשפה שלנו בסוף הטיול ולהשליך לפח. אין תועלת בערכים של שמירה על הטבע אם אנחנו בסופו של דבר מטנפים אותו. אין חשיבות להתחשבות באחר, אם אנחנו לא משאירים את הסביבה נקייה לטובת הנופשים שיבואו אחרינו.
הילדים שלנו מפנימים את ההתנהגות שלנו וסביר להניח שגם יחקו אותה. גם אם בגן או בבית הספר הם לומדים ערכים אלה, של שמירה והתחשבות, ההתנהגות ההפוכה שלנו, מבטלת למידה זו בפועל ומוכיחה להם כי אין חשיבות למה שלמדו.
לכן, ברגע שאנחנו מבינים את ההשפעה העצומה שיש לנו כהורים, נגלה מנהיגות הורית וניקח אחריות על האשפה שנוצרה במהלך הבילוי. גם נתמלל התנהגותנו לילדים ונאמר להם משפט דוגמת "בואו נשאיר את האיזור נקי". ואם הגענו לסביבה מלוכלכת, נוכל רגע לנקות אותה ולהעביר עוד מסר משמעותי של יוזמה ולקיחת אחריות.
חינוך הילדים שלנו מתחיל בגיל צעיר ויעצב את דמותם הצעירה והבוגרת. היציאה לטבע היא סיטואציה המזמנת לנו הזדמנות ליישם את הערכים החשובים לנו, לאסוף את האשפה ולדאוג לסביבה נקייה. דוגמא אישית היא דרך החינוך האפקטיבית ביותר ממנה לומדים הילדים. כך, נהווה מודל לחיקוי לילדינו, הלכה למעשה, ונסייע להם להפנים ולנהוג באחריות אישית ותוך התחשבות בסביבה ובזולת.
חפשו בפייסבוק: לאה שטרן - מרצה ומנחת הורים מכון אדלר