עד איזה גיל אח ואחות יכולים לישון ביחד בחדר?

בשבועות האחרונים אנחנו מוצאים את עצמנו לא מעט בממ"ד או במקלט גם בשעות הלילה. יש מי שאפילו מתחילים את הלינה בממ"ד כדי לא להתעורר באמצע הלילה, או לחילופין מרגע הישמע האזעקה באמצע הלילה הם נשארים לישון שם ולא מפריעים לעצמם עד הבוקר. היחד הזה מגבש ומאפשר לצבור חוויות טובות שעוד יזכרו לשנים רבות. אך האם במצב רגיל, כשאין מלחמה ויש מספיק חדרים בבית, אח ואחות יכולים לישון באותו החדר?

יש המון יתרונות בכך שאחים ישנים יחד בחדר ולא כל אחד בחדר משלו. הם לומדים לחלוק את המרחב הפרטי שלהם (יש ארון אחד ואנחנו חולקים אותו), לומדים לסמוך אחד על השני (הפטפוטים של לפני השינה, איך היה היום לכל אחד) ולאפשר אחד לשני את המרחב שלו (אחי עם חברים בחדר אז אני לא אכנס). לומדים לדחות סיפוקים (אחי ישן אז אני לא אכנס ברעש), לפתור קונפליקטים (לשנינו יש מבחן גדול אז איך נסדר את לוח הזמנים). כל אלו מלמדים את האחים לראות אחד את השני ולא רק את עצמם, התחשבות אחד בשני, כי הבית הוא מעבדה ללמידה.

בגיל הרך וביסודי אין בעיה

אם כך מה קורה בבית שבו יש שני ילדים, בן ובת, אח ואחות? האם נכון לשים אותם יחד? התשובה שלי נחלקת לשניים: בגיל הרך וביסודי לא צריכה להיות שום בעיה. הם לומדים לראות אחד את השני, יש להם את היחד ואת הלחוד, לכל אחד מהם יש מיטה משלו, מגירה שלו, מדף משלו אך יש גם את החלל המשותף שהם לומדים לחלוק.

בגיל ההתבגרות יש יותר צורך בפרטיות גופנית. הסממנים גופניים של גיל ההתבגרות שונים בין גבר לאישה, והמרחב אינטימי חשוב יותר. זה שלב של בניית זהות עצמית מגדרית, והצרכים של אישה כאישה שונים מאלו של גבר, ונפרדות. כל אלו מבקשים הפרדת חדרים - חדר בנים וחדר בנות.

לסביבה יש השפעה סמויה שאנחנו לא תמיד מרגישים

מחקרים רבים (קמפבל וסנדרס 1997) השוו בין בתי ספר שבהם בנים ובנות למדו יחד 5 יח"ל מתמטיקה ובין קבוצות נפרדות של בנות שלמדו מתמטיקה. מחקרים אלו הראו כי בנות שלומדות בנפרד מתמטיקה מצליחות יותר מאשר בנות שלמדו בכיתה מעורבת. המחקר הראה כי בנות שלומדות בנפרד פחות מאוימות סטריאוטיפית, מרגישות ביטחון לשאול בכיתה, נוטות לקחת סיכונים ומרגישות בטוחות יותר כאשר הן טועות.

איך כל זה קשור להפרדת חדרים בין אח לאחות? ייתכן שאח ואחות נהנים מהקשר, אך יחד עם זאת המחקר על המתמטיקה מלמד אותנו שלסביבה יש השפעה סמויה שאנחנו לא תמיד מרגישים. ילדה יכולה להגיד "לא אכפת לי שאחי בחדר", אבל ברמה הלא-מודעת היא אולי מצמצמת את עצמה או מוותרת על פרטיות מסוימת. החדר הנפרד הוא לא עונש או ריחוק, אלא כלי שמאפשר לכל אחד מהם לגדול בצורה הטובה ביותר. אני אומרת: גיל ההתבגרות הוא גם ככה תקופה לא פשוטה ואפילו מורכבת של חוסר ביטחון עצמי וערעור המערכות, אז למה להקשות.

חשוב לי לציין שהתשובה היא בגדר המלצה בלבד.

הכותבת היא מנחת הורים על פי שיטת אדלר.