הורות היא הבטן הרכה של כולנו. מערכת היחסים הכי מפעילה, הכי עוצמתית, הכי משפיעה על השלווה הנפשית ולחילופין על רמות הסטרס והמצוקה. מתוך כך, שמחתי והתרגשתי לגלות שבכאן 11 השכילו להביא את הנושא הזה לקדמת המסך בסדרת הדוקו "הורים בטיפול" שעלתה בשבוע שעבר בכיכובם של חמישה מטפלים והורים אנונימיים. הסדרה תשודר במשך עשרה פרקים, מדי יום ראשון.
ממבט ראשוני, נראה שבהפקת התכנית בחרו אנשי מקצוע איכותיים וגם מגוונים, שיודעים לשדר אמפתיה והבנה וגם לכוון באופן אקטיבי איך להתמקם מול הילדים כשיש קושי כמו בריחה למסך או התקפי זעם. ולצד כל המחמאות, יש גם בעיה.
התרגלנו לצרוך תוכן במהירות גבוהה, אבל טיפול לא פועל ככה
אני יודעת שהתרגלנו לצרוך תוכן במהירות גבוהה - המעברים היום מדבר אחד לאחר הם כביש מהיר וכך רמת החידוש והעניין נשארת כל הזמן ברף הגבוה - אבל טיפול לא פועל ככה. כל איש טיפול יודע שפגישות טיפוליות מבוססות על קשר, על תהליך, ועל התבוננות מעמיקה. הניסיון הזה להראות בתוך חצי שעה חמישה טיפולים שונים מבלבל מדי, רועש מדי, ובעיקר חוטא למטרה שלשמה התכנסנו - להעמיק, להבין, לחשוב.
טיפול נכון: התבוננות איטית, בישול על אש נמוכה
הצורך הבסיסי שלנו הוא לחפש בהדרכת הורים הוראות הפעלה או לקחת את הילד לטיפול כדי שמישהו "יתקן את הילד" ויחזיר אותו אחרת, וכך נצא מחוסר האונים או מהתקיעות. אך כמעט תמיד הורים מגלים בסוף שהיכולת לשנות את הדינמיקה וליצור שינויים הדרגתיים ומרגשים נמצאת בידיהם.
כל זה עובר דרך התבוננות מאוד איטית, בישול על אש נמוכה: איך אני הייתי כילד? מה קורה לי מול הילד שלי? מה הצורך הרגשי שמאחורי ההתנהגות? איך אפשר לבנות את השיח בינינו אחרת? זה לא קורה דרך זפזופ מהיר. כאן 11, תנו לנו מנה עיקרית איכותית בבישול ארוך, אל תהפכו את הנושא המשמעותי הזה לעוד מזון תעשייתי ומהיר.
הכותבת היא עו"ס קלינית ופסיכותרפיסטית המטפלת בהורות ובמבוגרים במצבי משבר מגוונים.