מגיע גיל מסוים, ובו בלי לשים לב הילדה הקטנה שלך הופכת לגדולה. היא אולי עדיין גרה בבית, הולכת מדי פעם לבית הספר ונבחנת בבגרויות, אך יום ההולדת ה-18 חלף ותחושת העצמאות פורחת מתמיד. הזוגיות שלה, שהתחילה כחברות מתוקה של גיל ההתבגרות, הופכת לרצינית יותר. פתאום הזמן מתחלק בין הבית לבין זה של החבר, ובלי שהתכוננת לרגע הזה היא מבקשת להישאר לישון אצלו. היא מבטיחה שישנו במיטה נפרדת, אבל הראש שלך כבר רץ קדימה עם תסריטים והפחד מטפס בכל הגוף.
לשאול את הנערה אם היא מעוניינת לשמוע את דעתנו
בכל גיל, קטן או גדול, קשה לנו לקבל את העובדה שהילדים לא הולכים בדרך שלנו. זה אחד האתגרים ההוריים הקשים ביותר, להבין שהילד שלנו הוא אדם בפני עצמו עם מחשבות, דעות והחלטות שונות. מצד אחד, אנחנו לא צריכים לוותר על דעתנו. מותר וחשוב להביע את עמדתנו ולהמשיך להיות הורים בכל גיל, לאחר שבחרנו לכבד את ההחלטה. מצד שני, התנגדות מצידנו עלולה להוביל דווקא לתוצאה הפוכה, ולגרום לכך שהילד יעשה ההפך ממה שהצענו.
הדרך הנכונה לצלוח את המשבר היא לשאול את הנערה, שכבר הופכת לאישה, האם היא מעוניינת לשמוע את דעתנו. אם היא מעוניינת לשמוע, זה הזמן לומר בצורה עדינה ונעימה את דעתנו ואת הגבולות שהיינו מצפים ממנה לשים. אפשר להעלות את הסכנות, להציף את החששות, אך לעשות את הכל בעדינות. אם היא בוחרת שלא לשמוע, זה הזמן לומר שאת סומכת עליה שתדע להתנהל בצורה הנכונה. אל תתני לה להרגיש לא בסדר על כך שלא רצתה לשמוע את דעתך, זה בהחלט לא יסייע להמשך הקשר הבריא שלכן.
אין מה לחשוש מהאחים הקטנים
אין ספק, זה לא פשוט כשהילדים בוחרים לעשות דברים המנוגדים לדעתנו, אבל זה חלק מתהליך ההתבגרות שלהם, תהליך בריא שעליהם לעבור. אם הנערה לא העלתה את ההבטחה על מיטות נפרדות, כדאי להעלות בעדינות גם את סוגיית אמצעי המניעה, כי יש דברים שאין מהם דרך חזרה. ולגבי החשש מהילדים הקטנים, שרואים את אחותם הגדולה ועלולים ללמוד ממנה, אין צורך לדאוג. הילדים רואים הכל ויודעים מה דעתכם בנושא, גם אם הפעם לא אמרתם אותה מפורשות. ואם אחד הילדים ישאל ויתעניין, אפשר להסביר שאתם חושבים אחרת, וכשיגדלו יוכלו גם הם לבחור את דרכם.