לא צריך נוסחת קסם כדי להפחית את זמן המסך של הילדים

במוצ"ש יואב התקשר ואמר לי שהוא חייב להתייעץ איתי: הוא מרגיש שהילדים שלו ממש התמכרו לצפייה בטלוויזיה. בגלל המונדיאל הוא קנה פלזמה חדשה לבית כי הוא רצה לשמח אותם אבל מאז איך שהם נכנסים לבית הם ישר מתיישבים על הספר ומתמכרים לצפייה. אז למרות שהוא הקפיד לא לקנות להם סמרטפונים ובכך למנוע מהם להתמכר לעוד זמן ממכר של מסכים, יואב הגיע למסקנה שככה אי אפשר להמשיך.

• לכתבה המלאה

  

  עוד באותו נושא"לא שמעת את הניגון של הילד שלנו אז סגרנו במקום אחר"

  13/10/22 19:10

הוא החליט לגשת לילדים שלו ולהבהיר להם שמעכשיו יש בבית כללים אחרים והוא מתכוון להגביל את זמן המסך של הילדים שלו. רק מהשעה 18:00 בערב הטלוויזיה תיפתח ולא יותר משעתיים וחצי. 
כששאלו אותו מה קרה ולמה, הסביר להם שלדעתו הם התמכרו לפלזמה וזה לא מתאים לו שכל כך הרבה שעות צפייה יעברו על הילדים שלו. "זה הופך אתכם לזומבים. זה אשכרה משעבד אתכם. אתם לא רואים כלום בבית חוץ מאת הפלזמה הזו".

להגביל את עצמי בשביל הילדים

יואב סיפר לי שהוא היה מוטרד מההשלכות של ההודעה שלו לילדים. איך הם יקבלו את זה. אבל בסופו של דבר, אמר לי, הם קיבלו את זה כמו גדולים: בהתחלה היה להם קשה, אבל אחר כך הם לאט לאט התרגלו ושינו את סדר היום שלהם בהתאם. אלא ששוב דבר ממה שקרה עד עכשיו לא הכין אותו לשיחה שאמר לו הבן המתבגר שלו שניגש אליו ואמר לו: "אבא, בלי לפגוע או להתחצף כן, אבל בוא תנסה גם אתה להתנתק מהסמרטפון מהרגע שאתה חוזר מהעבודה ולהסתכל עליו רק מהשעה 18:00 בערב. אנחנו בלי טלוויזיה. אתה בלי הסרמטפון".

יואב אמר לי שהוא לא ידע איך להגיב או לאכול את התגובה של הילד שלו: מצד אחד הילד נגע לו בדיוק בנקודה הרגישה שלו. הוא יודע שהוא מסתכל איה שבעים פעם בסמרטפון שלו ולא כל ההסתכלויות האלו קשורות לעבודה. "מצד שני" המשיך ואמר לי: "אני יודע שאני לא באמת מסוגל להתנתק מהמכשיר שלי מהרגע שאני חוזר מהעבודה. אני לא אצליח לעמוד בזה".

"אז מה אתה מתכוון לעשות?" שאלתי אותו. "זה שאני לא מתכוון לתת לילדים שלי לצפות בלי הגבלה, אני יודע בוודאות שאני לא הולך להתפשר כאן במילימטר. זו הטובה שלהם. לגבי הבקשה של הילד שלי אני לגמרי אובד עצות: הוא צודק במיליון אחוז. אני רק לא יכול לשדר לו שגם אני, בדיוק כמוהו, מכור ומשועבד למכשיר שלי. התייעצתי עם גורם מוסמך שהציע לי ללכת ביותר קטן. להגביל את עצמי לשעה אחת שבה אני אהיה בלי המכשיר ונטו בשביל הילדים. ככה אני גם אוכל לעמוד בזה וגם הם מבחינתם יראו שאני עושה את המאמץ".

בעיית הסמארטפון של הנוער מתחילה בהורים 

דבריו של יואב הזכירו לי את ההרצאה להורים שבה אמא אחת קמה ושאלה אותי:
"ניתן להוריד את זמן המסך של הילדים שלנו בסמרטפון? זה פשוט נורא. הם כל כך כבולים לזה. משועבדים. זה ממש מוחק אותם". הנהוני הסכמה הדהדו בין ההורים. נראה שהנקודה הזו של האמא נגעה לכולם. ביקשתי מכל מי שנמצא כאן באולם ומסתכל יותר משישים פעם ביום בסמרטפון שלו שירים את היד: כל ההורים הרימו את היד. 

כעת ביקשתי מכל מי שמסתכל בסמרטפון שלו יותר משמונים פעם ביום להרים את היד: רוב מוחלט של ההורים הרים את היד. לסיום שאלתי אותם: "מי כאן מבין ההורים שיושבים באולם הזה חושב שהוא בעצמו מכור ומשועבד לסרמרטפון שלו?" רוב ההורים הסתכלו עליי במבוכה והרימו את היד. "ובכן" עניתי לאמא: "נראה שבעיית הסמרטפון של הנוער שאת מדברת עליו מתחילה בכלל בהורים שלהם". צחקוקי המבוכה הבהירו לי שהיא הבינה את הנקודה.

צילום: shutterstock

לקראת חג החירות אנחנו מסתכלים על הילדים שלנו בדאגה ורואים איך שהמסכים משעבדים את החופש האמיתי שלהם: ישראל בין המקומות הראשונים בעולם במדד הגלישה הבין לאומי ובצפייה בטלוויזיה. הילדים שלנו צופים בכל יום שעות על גבי שעות.

ההורים עסוקים כי הם שקועים בסמארטפון 

אבל רגע לפני שאנחנו מטיפים להם, אולי כדאי שנעצור רגע ונשאל: ומה מצב החירות שלנו? כמה פעמים ביום אנחנו בודקים מיילים, שולחים הודעות בווטסאפ ומסתכלים בדאגה במכשיר שלנו בכדי לוודא שלא החסרנו שום דבר? כמה אנחנו באמת פנויים וקשובים לצרכים שלהם וכמה זמן מהיום אנחנו טובעים בים האינפורמציה מחשש לFOMO – חרדת ההחמצה המפורסמת?

לפני שנה שאלתי את תלמידי הכיתה שלי: "למי כאן יצא לרצות לדבר עם ההורים שלו וההורים ענו לו שהם כרגע עסוקים כי הם שקעו בסמרטפון או בדקו מיילים או משהו אחר?" כמעט כל הכיתה ללא יוצא מן הכלל הצביעה. ובקיצור: רוצים להפחית את זמן המסך של הילדים שלכם? לא צריך נוסחאות קסם או משהו מורכב מדי. התשובה הרבה יותר פשוטה והיא נמצאת לגמרי אצלכם. אחרי שתתחילו תגלו שהמורכבות הזו ששואבת את הילדים שלכם לשעות על גבי שעות של בהייה במסכים, הרבה יותר פשוטה. ואם זה לא היה ברור עד עכשיו, אז כמובן שאני קודם כל פונה ומדבר על עצמי.