לאחרונה אני שומעת מהרבה הורים שמפחדים להשאיר את הילדים לבד עם גברים. לא שולחים את הילדה לישון אצל חברות, לא מוכנים שהילד ילך לחבר כשהאמא לא נמצאת, מסרבים להשאיר את הילדים עם בייביסיטרים בנים ועוד. אין ספק שהחשש הזה מובן. לצערנו אחוז הפגיעות גבוה מאוד, ויש לא מעט מקרים כאלו שמעלים את סף החרדות. עם זאת, יש כמה דברים שחשוב לזכור.
-
עוד באותו נושאהילד שלי צופה בפורנו - מה אפשר לעשות?
14/02/23 16:06
1. אתם מעבירים לילדים מסר שלילי
כשאנחנו משדרים לילד שלנו מציאות בה אנחנו חוששים מכל גבר, אנחנו מייצרים אצלו תודעה שבה לכל גבר יש פוטנציאל להיות פוגע. אנחנו גורמים לכך שהבן שלנו יקבל מסר שהוא בעצמו עלול להיות פוגע, וכך באופן לא מודע אנחנו משפיעים על המחשבה שלו. לבנים יש גישה שהם צריכים להיות חזקים ופוגעים וזה מה שמוכיח את החזות הגברית שלהם, הם אומרים אחד לשני "תהיה גבר". התפקיד שלנו זה ללמד אותם שלהיות גבר לא אומר להרביץ או לפגוע. להיות גבר זה להעניק, לתת, מלשון להתגבר. לגבר יש כוחות מיוחדים אבל הוא צריך להשתמש בהם למקום טוב.
צילום: shutterstock
2. אי אפשר לחיות בחרדות
אי אפשר לגדל ילדים בפחדים וחרדות. אנחנו רוצים שלילדים שלנו יהיה טוב בעולם, אבל אנחנו לא יכולים לפגוע במרחב המחייה שלהם. צריך לשחרר את המקום הפוחד והמלחיץ, ולתת לילדים כלים להתמודד בעולם. ברור שכשיש מישהו שבא בכוונה תחילה לפגוע הוא ימצא את הדרכים שלו, אבל בסוף אנחנו עושים את שלנו ושומרים על הילדים, אי אפשר לעצור את החיים שלהם. אנחנו מאמינים בה' שהוא ישמור עליהם.
צילום: shutterstock
3. מותר לשים גבולות
למרות כל זאת, מותר לכל משפחה לשים את הגבולות שלה. אפשר להחליט שאצלנו לא הולכים לישון אצל חברים, שאצלנו אף אחד לא מקלח את הילדים חוץ מאבא ואמא, גם לא סבא וסבתא. לכל משפחה מותר שיהיו את הגבולות הברורים שלה, גם אם לאחרים הם יראו מופרכים או מוגזמים. הדבר היחיד שחשוב לזכור הוא שאנחנו לא חונקים את הילדים שלנו ולא מגזימים. העולם רצוף סכנות, אי אפשר להימנע מהן לנצח.
רננה ברנשטיין היא רעיה ואמא לארבעה, יועצת חינוכית ומדריכה לנשיות ומיניות בריאה. שחקנית ויוצרת ההצגה "אני שבמראה", הצגה לנערות ונשים, העוסקת בדימוי גוף.