כמחנכים ישנו מגוון רחב של דברים אותו אנחנו מנסים לחנך את הילדים שלנו. נראה שאין חולק בדבר שלא פחות חשוב (ולעיתים הרבה יותר) מללמד אותם מתמטיקה, אנגלית או מחשבים זו היכולת להטמיע בהם כישורי חיים בדמות אינטליגנציה חברתית ורגשית. בין אלו עומדת לה היכולת לדון לכף זכות.
כולנו מתמודדים בחיים עם אלפי סיטואציות יומיומיות שבהם היכולת שלנו לדון לכף זכות באה לידי ביטוי, האם נכעס על חבר שאנחנו יודעים (שני וי כחול) שראה את ההודעה שלנו והתעלם ממנה? האם נדע להבליג בכביש למול נהג סורר שחותך נתיבים ולא מאותת או שנזכר להשתלב בנתיב ברגע האחרון?
אמרתי לו "תשמע, בית ספר זה לא קייטנה. אתה לא יכול להגיע מתי שבא לך. אז או שתתחיל להגיע בזמן או שתישאר בבית"
בעוד אנחנו עסוקים בלחנך את הילדים והתלמידים שלנו ולהטמיע בהם את המיומנויות החברתיות הללו, מה לגבי המיומנויות שלנו, ההורים והמורים? האם אנחנו באמת מיישמים את מה שאנחנו מלמדים ודנים לכף זכות?
היה לי תלמיד שקבוע היה מגיע לכיתה באיחור עם עיניים אדומות. לא משנה כמה דיברתי איתו זה לא עזר. אחרי כמה פעמים נשבר לי ואמרתי לו "תשמע, בית ספר זה לא קייטנה. אתה לא יכול להגיע מתי שבא לך. אז או שתתחיל להגיע בזמן או שתישאר בבית. מה הבעיה לכוון שעון או ללכת לישון מוקדם?", והוא רק הסתכל עליי, הנהנן עם הראש והבטיח להשתדל להבא. אחרי כמה שיחות עם ההורים הבנתי שהישועה לא תצמח מהם. וויתרתי.
עד שבוקר אחד נסעתי מוקדם במיוחד לבית הספר בכדי לסיים כמה דברים קודם ועקב פקק ב'דרך חברון', הוויז הפנה אותי לרחוב ה'אומן' בתלפיות. ואז ליד הסניף של רשת מזון מוכרת, פתאום אני קולט אותו פורק ארגזים ממשאית.
אחד מקרובי המשפחה הציע להעסיק את התלמיד שעה וחצי בבוקר בכדי לעזור למשפחה
עצרתי את המכונית. הוא לא ראה אותי. הסתכלתי עליו. לא הייתי בטוח שזה הוא. התקרבתי יותר והרגשתי כיווץ בבטן. זה הוא. בוודאות. אז כל הפעמים שהוא איחר לי לשיעור זה בגלל שהוא עבד בפריקת משאיות לפני בית הספר? לא רציתי להביך אותו והמשכתי לבית ספר. כעבור שעתיים דיווחתי על העניין להנהלה ומשם לייעוץ ואז הסתבר לנו שהמשפחה במצב הרבה יותר קשה כלכלית ממה שחשבנו.
אחד מקרובי המשפחה הציע להעסיק את התלמיד שעה וחצי בבוקר בכדי לעזור למשפחה. כמובן שהתלמיד שלי הסכים ולכן הוא קם כל בוקר בחמש חצי בכדי להספיק לעבודה. בהפסקה התחלתי בזהירות לדבר איתו ואז אחרי שהכול עלה אמרתי לו: "למה לא אמרת לי כלום?", "כי לא רציתי שהחברים שלי יחשבו שאנחנו עניים ויצחקו עליי".
וכל אותו היום חשבתי שלא הייתי בכלל בכיוון ואם רק הייתי יודע וכמה שצריך להיזהר לפני שמסיקים מסקנות ולפעמים התלמיד שאתה בטוח שהוא עצלן ואוהב לישון מתגלה בכלל כגיבור שרק רצה לעזור למשפחה שלו.