הסדרה "עוד ניפגש" עשתה את הבלתי יאמן בחיבור בין עולמות | כך תנסו את זה בבית

סדרת הדוקו-ריאליטי של התאגיד מלמדת אותנו שאם נפתח את הלב שלנו, נגלה המון גוונים באמצע, כי החיים הם לא שחור או לבן. חבורה של אנשים נועזים מראה לנו כיצד לעשות זאת

שירה לב-ציון 31/03/22 10:46 כח באדר ב'

הסדרה "עוד ניפגש" עשתה את הבלתי יאמן בחיבור בין עולמות | כך תנסו את זה בבית
עוד ניפגש, צילום: באדיבות כאן 11

העונה השנייה של סדרת הדוקו-ריאליטי "עוד ניפגש" משודרת בתאגיד השידור הציבורי ומלווה את מסעם של בני ובנות משפחה בניסיון לחדש את הקשר שנותק עם בני ובנות משפחתם, על רקע חזרה בתשובה או יציאה בשאלה. 

כמעט שנתיים לאחר שידור הסדרה המוצלחת שלוותה את מסעם של חמישה חילונים לחידוש הקשר שנותק עם יקיריהם שחזרו בתשובה, עולה כעת עונה נוספת באותו הפורמט, רק מהכיוון ההפוך: שלוש אימהות חרדיות יוצאות למסע בניסיון לחדש את הקשר עם ילדיהן שיצאו בשאלה, ולצידן שני יוצאים בשאלה במסעם הדומה אל ליבם של בני משפחתם החרדים שניתקו עימם את הקשר.      

זוהי סדרה איכותית ומרגשת מאוד, שעוסקת בחומרים אנושיים הנוגעים כמעט לכל בית בישראל. גם אם לא כולנו חוזרים בשאלה או בתשובה, הרי שיחסים ושברם, על רקע זה או אחר, מוכרים לכולנו. ניתן ללמוד הרבה מאוד מהסדרה הזאת, ובעיקר מהגיבורים שבה. מדובר ללא ספק בגיבורים אמיתיים, לגמרי לא שחקנים. גיבורים מהחיים, שעוברים חוויות של "אקסטרים" - הם לא נרתעים לאתגר את עצמם ולעבור טלטלות רגשיות וערכיות לא פשוטות, והכל בשביל להגיע ללב של יקיריהם. 

כמגשרת, ובמיוחד בתחום של איחוי יחסים בתוך המשפחה, אני מזהה בסדרה הזאת הדגמה טובה של שלושת התנאים ההכרחיים לקיומו של דיאלוג. כל דיאלוג שהוא, ועל אחת כמה וכמה כשמדובר בשיקום יחסים קרובים שנפגעו. אם נפתח את הלב שלנו, נגלה המון גוונים באמצע, כי החיים הם לא שחור או לבן, כפי שאומרת שוש אור, אחת מהדמויות בסדרה. 

התנאים ההכרחיים לקיומו של דיאלוג 

1. יוזמה

התנאי הראשון הוא יוזמה של אחד הצדדים. במיוחד אחרי כל כך הרבה שנים של נתק (בסדרה הראשונה – 20 ו-30 שנה של נתק בין אחים ובין הורה לבנו) מאוד מאוד קשה לשנות את הסטטוס-קוו ביום בהיר אחד, ולהחליט שזהו, מחדשים את הקשר. זה לא עובד ככה. יש צורך בצד אחד (לפחות) ה"משוגע לדבר", שלוקח על עצמו את התפקיד לעשות את הצעד הראשון. על כך נאמר בספר משלי "כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם". כשצד אחד מושיט יד – זה משפיע על הצד השני. 

2. הקשבה

גיבורי הסדרה עוברים מסע אישי ארוך של הקשבה עד למפגש המיוחל עם יקיריהם. את המסע הזה הם עוברים יד ביד עם "שליח" – דמות שאורחות חייה דומות לאלה של יקיריהם כיום. מה שמשותף לכל ה"שליחים" הוא היכולת המיוחדת שלהם להכיל את הגיבור/ה, וגם להבין את מה שעובר עליו/ה. ברבים מהמקרים – אותה דמות עצמה עשתה שינוי בחייה של חזרה בתשובה/שאלה, והיא מתמודדת עד עצם היום הזה עם המפגש עם בני ובנות משפחה שנמצאים בקצה השני. ההתמודדות הזאת מהווה מודל עבור הגיבורים כיצד ניתן לעשות זאת הלכה למעשה. 

המסע מתחיל בהיצמדות לאותה דמות למשך שלושים ושש שעות בשתיקה. מדובר בלא פחות מעינוי עבור הגיבורים שלנו. במשך זמן ממושך הם עדים לדיבורים ולמעשים שמנוגדים לתפיסת עולמם בצורה קיצונית, ללא יכולת להגיב ולהעיר על כך.  

השתיקה הזו חשובה מאוד. לא רק בגלל האלמנט המשעשע שבה, עבורנו הצופים. בסדרה משולבים קטעי ראיונות עם הגיבורים, אשר בהם הגיבורים משתפים במה שהם חושבים על מה שהם רואים, וזה אכן משעשע. כך למשל, בעונה הנוכחית, אותן אימהות ממאה שערים, מאותגרות באופן קיצוני כשהן מגיעות לתל אביב, ונדהמות לגלות מציאות כה שונה מהמוכר להן, של לבוש לא צנוע, אנשים בלי כיפות, מסעדות פתוחות בשבת, ועוד היד נטויה. נחזור לשתיקה. החוויה של התבוננות במשהו שחדש לך מבלי יכולת להגיב או להתווכח עליו (למעט שיתוף הצופים בהרהורי ליבם), מאפשרת למעשה הקשבה אמיתית. הקשבה שמשמעותה קליטה בלבד. ההקשבה מהווה את השער ההכרחי למפגש עם האחר.  

לאחר מכן עוברים גיבורינו משלב של שתיקה, לשלב של התנסות פעילה. הם חווים טעימה מהעולם של יקירם, השונה בצורה קיצונית מהעולם שלהם. בעונה הראשונה היו אלה למשל חוויות כמו טבילה במקווה, השתתפות בתפילת "סליחות", ביקור בקברי צדיקים, נסיעה לאומן, ועוד. אני סקרנית לראות את ההתנסות הפעילה המקבילה של אותן אימהות חרדיות בעונה הנוכחית. יש לזכור שמדובר במעשים ובדרך חיים שהיו לעתים הסיבה לנתק מיקיריהם. כעת הם שמים נפשם בכפם, ויוצאים מאזור הנוחות שלהם בקפיצת בנג'י מטורפת. אחרי הקפיצה הזאת, העולם כבר אינו נתפס כשחור-לבן בעיניהם כמקודם:

אם בהתחלה הם באים בשאיפה להראות לצד השני איפה הוא טעה או כמה הוא פגע, הרי שלקראת סוף המסע המצב שונה לחלוטין. הגיבורים שלנו מבינים מה יקיריהם עברו ועדיין עוברים, הם מבינים את תפיסת עולמם השונה, ושלא רלוונטי כאן שאלות של צדק או טעות. 

שירה לב-ציון

שירה לב-ציון צילום: שירה כהן

3. פרטנר

התנאי השלישי החשוב הוא קיומו של פרטנר. אחרי המסע המפרך והמטלטל שהגיבורים עברו, הם מצאו בסופו (לפחות בעונה הראשונה) פרטנר שהעריך את המאמץ הגדול, ושהושיט מצדו יד חזרה לחידוש הקשר. זה לא ברור מאליו. בחיים, עם כל הרצון הטוב והמאמץ, לא בכל קונפליקט נמצא בצד השני שיתוף פעולה ורצון מקביל לדיאלוג. חשוב להיות מוכנים גם לזה. 

בנקודה זו חשוב לציין, שבסדרה ראינו מאמצים מאוד גדולים שעשה צד אחד כדי לחדש את הקשר. ואולם, כדי לתחזק את הקשר וכדי לקיים דיאלוג מתמשך, המאמץ צריך להיות דו כיווני וארוך טווח. 

לסיכום, בניסיון לשיקום יחסים, ליצירת דיאלוג, או בהתמודדות עם קונפליקט, יש צורך ביוזמה לפחות של צד אחד, ברצון של שני הצדדים, בפתיחות גדולה ובהקשבה גם, ובמיוחד, לדברים שקשה להכיל. ויהי רצון שיהיו לנו שליחים טובים למשימת הקודש הזו.  כי החיים הם לא שחור-לבן. 

שירה לב-ציון, מגשרת ועו"ד, מנחת קבוצות, מלווה זוגות ויחידים בגישת תקשורת מקרבת (NVC).פעילה בעמותה לתקשורת מקרבת, חברה במרכזי גישור בקהילה בירושלים ופעילה חברתית, נשואה ואמא לשלושה. 

 

כתבות נוספות

המשך באמצעות
שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון
יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר