מי יכול לאכול ובאיזה כמות ביום כיפור | הרב עונה

צום יום כיפור הינו צום בו משתדלים לצום לצורך מירוק עוונות גם כאלו שפתורים מצומות אחרים. נשים שאינן נוהגות לצום את הצומות הקלים, חולים שונים ואפילו ילדים מתחת לגיל מצווה. אז מי פטור מהצום ובאיזה כמות מותר לאכול?

חדשות כיפה הרב שמואל שפירא 13/09/21 13:38 ז בתשרי התשפב

מי יכול לאכול ובאיזה כמות ביום כיפור | הרב עונה
צילום: shutterstock

במסכת יומא העוסקת בדיני יום הכיפורים, ניתנת התייחסות רבה לדיון בשאלה מה דינו של אדם חולה: "עֻבְּרָה שֶׁהֵרִיחָה, מַאֲכִילִין אוֹתָהּ עַד שֶׁתָּשִׁיב נַפְשָׁהּ. חוֹלֶה מַאֲכִילִין אוֹתוֹ עַל פִּי בְּקִיאִין. וְאִם אֵין שָׁם בְּקִיאִין, מַאֲכִילִין אוֹתוֹ עַל פִּי עַצְמוֹ, עַד שֶׁיֹּאמַר דַּי".

המשנה עוסקת בשני מקרים:

א. אישה מעוברת שמתאווה לאכילה לאחר שהריחה את המאכל, ואם לא יאכילו אותה תגיע לידי סכנה לה או לעוברה – במקרה כזה יהיה מותר לה לאכול ואפילו דברים אסורים. 

ב. חולה, מותר לאכול, אם הרופאים אומרים שצום יסכן את חייו.

ברמב"ם ובשולחן ערוך נפסק להלכה כי "עוברה שהריחה ... לוחשין לה באזנה שיום הכיפורים הוא; אם נתקררה דעתה בזכרון זה, מוטב; ואם לאו, מאכילין אותה עד שתתיישב דעתה". (שולחן ערוך אורח חיים סימן תריז סעיף ב). עם זאת, השולחן ערוך מקדים ומתייחס בסעיף הקודם לחיובן של הנשים המעוברות לצום: "עוברות ומיניקות מתענות ומשלימות ביום הכיפורים".
כך גם לגבי חולים פוסק השולחן ערוך שכאשר יש סכנה או אפילו חשש סכנה – אין לחולה לצום. ויש הרבה פרטים בנושא זה, כיצד קובעים אם החולה באמת מסוכן.

נמצא, שבאופן עקרוני על אישה בהריון לצום, אלא אם כן יש חשש לבריאותה או לבריאות הוולד. כיצד קובעים את החשש?

צריך חוות דעת של רופאים ורב מוסמך לפסוק מתחשב בדעה זו, ופוסק את ההלכה. בשנים האחרונות התעוררה מחלוקת בין רופאים ובין רבנים, האם במציאות של היום – צום עלול לזרז תהליכים של לידה מוקדמת או לסכן את ההריון. ישנם רופאים רבים השוללים חשש זה מצד אחד, ומצד שני ישנם רבנים הטוענים שכיום כל הנשים המעוברות נמצאות בסכנה זו ואסור להן לצום.

בנוסף, ישנם פוסקים המורים לנשים אלו לאכול ולשתות ב"שיעורין" כדי לצאת מספק סכנה. מה הכוונה ב"שיעורין"?

הציווי של העינוי ביום כיפור הוא לא לאכול ולא לשתות כלל, אולם כמו הרבה דברים בתורה, ישנו שיעור המחייב את העוברים על האיסור. חכמים קבעו לגבי שתיה כי הכמות היא מלוא לוגמיו של השותה.

"השותה ביום הכיפורים מלא לוגמיו (פירוש מלא פיו), חייב; ומשערים בכל אדם לפי מה שהוא, הגדול לפי גדלו והקטן לפי קטנו; ולא מלא לוגמיו ממש, אלא כדי שיסלקנו לצד אחד בפיו ויראה כמלא לוגמיו, והוא פחות מרביעית באדם בינוני" (שולחן ערוך אורח חיים סימן תריב סעיף ט).

כלומר, נפח של חצי הכמות שאדם יכול להכיל בחלל פיו. שיעור זה הוא בערך כ-40 סמ"ק לאדם בינוני. (רצוי לאמוד את הכמות עוד לפני החג על ידי מילוי כל חלל הפה במשקה, מרוקנים לתוך כוס, וחצי מכמות זו היא השיעור).

לגבי אכילה נקבע השיעור של תמר גדול (כותבת גסה), ושיעור זה שווה בכל אדם. "האוכל ביום הכיפורים ככותבת הגסה, חייב; והוא פחות מכביצה מעט, ושיעור זה שווה לכל אדם בין לננס בין לעוג מלך הבשן" (שם סימן תריב סעיף א). שיעור זה עומד גם הוא על סדר גודל של כ-40 סמ"ק.

כאשר יש אדם שיש חשש לבריאותו אם יצום – הוא יכול לאכול ולשתות קצת פיחות משיעורים אלו, כאשר אכילה ושתיה אינם מצטרפים, בהפסקות של כ-10 דקות, ובאופן כזה אין האכילה והשתיה נחשבים כאכילה של איסור.

לכן, במקרים של ספק, נותנים למעוברת או לחולה לאכול ולשתות בשיעורים אלה: "כשמאכילין את העוברות או את החולה, מאכילין אותם מעט מעט כדי שלא יצטרף לשיעור". (שם סימן תריח סעיף ז)

צום ילדים שאינם בני מצווה

ילד או ילדה שלא הגיעו לגיל מצוות, אינם חייבים מן התורה בקיום המצוות. אולם, חכמים חייבו את ההורים להרגיל ולחנך את הילדים לקיימן כבר מגיל צעיר, על מנת שיוכלו לקיימן בקלות יתרה כאשר יגיעו לגיל החיוב. דבר זה נכון כמעט לגבי כל המצוות שבתורה, והדבר תלוי במצווה וביכולת הילדים.

אמנם, לגבי צום יום הכיפורים, וצום בכלל, קיים חשש של פגיעה בבריאותם של הילדים הצמים. לכן, חכמים הדריכו את ההורים לחנך את הילדים לצום בהדרגה. כך נאמר במשנה: "התינוקות אין מענין אותן ביום הכפורים, אבל מחנכין אותן לפני שנה ולפני שנתים, בשביל שיהיו רגילין במצות". (תלמוד בבלי מסכת יומא דף פב עמוד א).

בגמרא מפורט יותר: "אמר רב הונא: בן שמונה ובן תשע מחנכין אותו לשעות, בן עשר ובן אחת עשרה משלימין מדרבנן". כלומר, מתחילים כבר בגיל שמונה תשע - תלוי בבריאותו של הילד או הילדה - לחנך שיצומו חלק מהיום.

בשולחן ערוך נפסק להלכה כי "קטן (הבריא) בן ט' שנים שלימות, ובן י' שנים שלימות, מחנכין אותו לשעות; כיצד, היה רגיל לאכול בב' שעות ביום, מאכילין אותו בשלשה; היה רגיל לאכול בג', מאכילין אותו ברביעית; לפי כח הבן מוסיפין לענות אותו בשעות (והוא הדין לקטנה הבריאה)". (שולחן ערוך אורח חיים סימן תרטז סעיף ב)

כלומר, לא נותנים לילדים בגיל שמונה ותשע לאכול ארוחת בוקר כרגיל, אלא דוחים את הארוחה בשעה שעתיים ויותר לפי היכולת. אולם שנה לפני שמגיעים למצוות (י"ב לבן וי"א לבת) צריכים להשלים את הצום.

סיכום. מעיקר הדין, ילדים שהגיעו לגיל של שנה לפני הגיעם למצוות (י"א לבת, וי"ב לבן) – צריכים לצום יום שלם אם הם בריאים. ילדים בני שמונה ותשע מחנכים לצום חלק מהיום לפי כוחם. בזמננו שרוב הילדים בריאים, לא צריך לריב איתם, אם הם חפצים לצום כפי יכולתם.

הכותב הוא חבר מועצת רבני צהר ורב היישוב כוכב יאיר

👈 ביום ראשון כ"א אדר ב (31.3.24) תחת הכותרת "האומץ לדבר על זה" יתקיים כנס מיוחד בנושא מתמודדי נפש בצל המלחמה. לפרטים נוספים לחצו כאן