את מתקשרת לילדה שיצאה לבילוי חברתי והיא לא זמינה. הילד שלך מספר לך שמרביצים ומציקים לאחיו בהפסקות ובהסעה. ביקשת מהילדה אלף פעם לא להשאיר אוכל בחדר והיא עדיין משאירה. הילד עם פריחה לא מוסברת שלא עוברת, לא משנה אצל כמה רופאי עור ביקרת. שיבצו את המתוקי שלך שעולה לא' בכיתה עם ילדים שהוא לא מכיר. בכל יום את נתקלת בנסיבות שאינן בשליטתך ומציבות אותך בפני תחושת של חרדה וחוסר: חוסר אונים, חוסר וודאות ודאגות לגבי השלכות בעתיד. התחושה שהקרקע נשמטת מתחת לרגלינו. שנת שמיטה, מתקרבת ובאה.
צילום: shutterstock
בשנה האחרונה יותר מתמיד, עלה בצורה משמעותית הקושי הנפשי של התמודדות עם חוסר וודאות וחוסר אונים. האתגר הזה בא לידי ביטוי בכל תחום וגם בהורות. בכל יום מחדש, לא ברור להורים האם מחר הילד יהיה במסגרת, האם פתאום יבטלו או יידחו את פתיחת הלימודים? האם פתאום יצטרכו להיכנס לבידוד? איך זה ישפיע על היכולת שלהם להגיע לעבודה? להשתכר? איך אפשר לתכנן פגישות, חופשות, אירועים? גם אצל הילדים היה ניתן לראות קשיים נפשיים כתוצאה מחוסר הוודאות: קושי בהסתגלות למסגרות לימודיות, קושי להתרגל ללימודים בזום, התכנסות חברתית וגם חרדות.
צילום: shutterstock
איך אפשר להתמודד עם חוסר האונים? עם השינויים הבלתי פוסקים והשבירה של כל המוכר והידוע? איך אפשר לשחרר שליטה ובמיוחד בתחום ההורות שיש לנו רצון עז כל כך להעניק לילדינו?
התשובה טמונה בגבול הדק בין לקיחת אחריות ובין נפילה לתחושת אשמה. היהדות מציגה לנו דרך הספירות בתורת הקבלה את חוקי הנפש: הנפש מורכבת מהפכים המשלימים אחד את השני. למשל, חסד וגבורה (דין) מובילים לקו האמצע של תפארת. הדיכוטומיה הזו בנפש של דבר והיפוכו היוצרים שלם חדש, הגדול מסך חלקיו חוזר על עצמו ביהדות.
"לא עלייך המלאכה לגמור ולא בן חורין אתה להיבטל ממנה" וכן "אם אין אני לי- מי לי וכשאני לעצמי מי אני". אמיתות מדהימות אלה טומנות בחובן את המורכבות בנפש ואת חוקי המציאות. מה זה אומר בהתנהלות במקרו? עלייך לפעול, לעשות! והתוצאה- היא לא עלייך. את האשמה- תשמטי. הילד זקוק לעזרה נפשית, לימודית או בריאותית? קחי אחריות ותפנו לייעוץ המתאים. ברמת ההתנהלות היומיומית במיקרו, הדרך היחידה להתמודד עם חוסר האונים היא להיתלות באמונה כי מה שהיה צריך להיות ייעשה גם בלעדיי ומה שנועד עבור ילדיי, הם יקבלו. אם לא דרכי, דרך צינור אחר. היכולת לקחת אחריות ולשמוט אשמה היא אבן דרך בבריאות נפשית ובניית חוסן נפשי עבור ילדינו. היא בונה את היכולת להתמודד עם חוסר וודאות. זהו השלב ההכרחי בכל יציאה מקונפליקט והדרך לפיתרון בעיות.
צילום: shutterstock
קייטי ביירון מיטיבה להגדיר זאת: "אני אוהבת את מה שיש, לא מפני שאני אדם רוחני, אלא כיוון שמכאיב לי כשאני מתווכחת עם המציאות. אנו יכולים לדעת שהמציאות טובה כפי שהיא, כיוון שכאשר אנחנו מתווכחים איתה, אנו חווים מתח ובלבול. איננו חשים טבעיים או מאוזנים. כאשר אנו מפסיקים להתנגד למציאות, הפעולה נעשית פשוטה, זורמת, נדיבה ונטולת פחד." חוסר הוודאות היא המשתנה הוודאי יחיד. תמיד זה היה כך, אך הפעם נדמה שאי אפשר לברוח מהתחושה הזו. אז עדיף כבר לעוף עליה ולחוש תחושת הקלה, שניהול העולם לא בידיים שלך.