שנת לימודים חדשה בפתח. וכמו כל התחלה חדשה היא מביאה עמה התרגשות גדולה וחששות רבים. הנטייה הטבעית שלנו היא, לרוב, להתייחס לתחילת השנה אצל פעוטות וילדים שעולים לכיתה א'. זה חדש, זה לא מוכר, וזו להם הפעם הראשונה בה הם נפגשים עם מסגרת חינוכית ייחודית. אבל בל נטעה. גם אם הילד כבר מכיר את כל החברים, את שטח הגן או בית הספר ואת צוות המחנכים, גם הוא מרגיש את אותן חששות וחרדות. גם הוא פוחד מחוסר הוודאות, מהמורה / גננת החדשה ומהאינטראקציות עם החברים. כל התחלה טומנת בחובה אי וודאות ומסתוריות שעלולים לגרום ללחץ ולחרדות.
צילום: shutterstock
איך נוכל לזהות שילדינו חווים חרדות ופחדים
אצל ילדים צעירים תקופה של מתח תתאפיין בקושי לבצע פעולות שגרתיות פשוטות ויומיומיות, כמו: להירדם ולישון שינה רציפה, חוסר תיאבון, עצבנות, חוסר סבלנות, הסתגרות בחדר, שתיקה או לחילופין דיבור בלתי פוסק, בכי לא מוסבר, התקפי זעם...
מה ניתן לעשות?
לזמן כאן יש תפקיד מכריע. ככל שנתחיל עם זה מוקדם יותר ולא בסמוך לתחילת השנה, כך גדל הסיכוי שהילד יהיה מוכן יותר רגשית לשינוי ולמעבר.
רואים אותי - כל ילד רוצה להרגיש משמעותי ונחוץ. שיקשיבו לו, שישתפו אותו, שיתעניינו בחייו ובחוויותיו, בדיוק כמו שאנחנו מתעניינים בחיי החברים הקרובים שלנו ובני משפחה. תתחילו להתעניין בשלומו באמת. מה עשה עם החבר? איפה היו? מה אכלו? שתפו אותו גם ביום שלכם: מה עשיתם ועם מי? מה אכלתם? מתי יצאתם או הגעתם לעבודה? כשאני מבסס קשר הדדי המבוסס על תקשורת כנה ואמיתית עם ילדיי, אני בונה תשתית רחבה ויציבה שתוכל לעמוד כמעט בכל קושי או משבר.
צילום: shutterstock
זה קורה גם לי – דברו על הקושי שלכם עם שינויים או מעברים. ספרו לו כמה קשה לכם לחזור לשגרה מחופשה/מסגר/מסופ"ש, שתפו אותו במה שעוזר לכם להתגבר ולהתמודד עם הקושי. הזהרו מלתת לו עצה. הישארו בשיתוף אישי, ותנו לו לשאול שאלות. כשאנחנו משתפים את הילד בקושיים שלנו אנחנו בעצם מדגמנים לו אנושיות. גם אנחנו אנושיים. גם אנחנו מרגישים את כל מה שאתה מרגיש. ועם הורה אנושי, שנע גם הוא בין תנודות רגשיות, אפשר לדבר, להורה אנושי אפשר לספר. הוא יבין.
הקשיבו – הנטייה האנושית היא לשמוע, פחות להקשיב. כשאנחנו משוחחים עם מישהו, לרוב הראש שלנו מפטפט: "מה אני עונה לו על זה?" או: "איך הוא יכול לעשות כזה דבר. זה לא בסדר" או: "למה הוא מתנהג ככה?".... אנחנו לא באמת בהקשבה אמיתית וכנה. נסו את זה עם ילדכם. תנו לו לדבר והקשיבו. היו אתו בקשב מלא, בלי טלפונים, בלי הפרעות, בלי הסטות. הסתכלו עליו. על שפת הגוף שלו, על הבעת הפנים, שימו לב לטון הדיבור ושאלו שאלות להבהרה והתעניינות.
צילום: shutterstock
העניקו לילדכם תמיכה נפשית ורגשית מגיעה מתוך אמפתיה כנה. כשאני משדרת שאני אתו, בכל מה שהוא חווה ומרגיש, הוא חש ביטחון: ביטחון לספר, ביטחון לטעות, ביטחון להתחיל שוב מחדש.
סומכים עליך – ילד שסומכים עליו, הוא ילד בעל ביטחון עצמי. התחושה העמוקה הזו, שאני בעל ערך, וסומכים עליי שאקבל את ההחלטות הנכונות לי, או שאצליח לתקן את מה שלא הצליח, היא תחושה של חוויית הצלחה פנימית וערכית. תנו לילדכם תחושה שאתם סומכים עליו באמצעות אפשרויות בחירה: "אתה רוצה להכין את התיק לביה"ס עכשיו או עוד 10 דקות?"; "אתה רוצה לשמוע מה אני הייתי עושה?".
עידוד, עידוד, עידוד – עידוד הוא המזון לנשמה. הוא מחזק ומעצב את התנהגות הילד. בונה לו חוסן נפשי ומוטיבציה להמשך. העידוד מתמקד בתהליך, בדרך, במסע. והוא הנקודה החשובה ביותר בגידול ילדים, כי הוא בוחר להתמקד בחיובי. כל ילד זקוק לעידוד מתמיד, כשם שכל שתיל זקוק למים, כל ילד יוכל להתפתח ולתפקד כראוי עם משימות החיים, בתנאי שיפתח אמון בעצמו.
אמרו לילדכם: "אני יודע שזה לא הכי קל להתחיל שוב, במיוחד עם כל הקורונה שמסביב, אבל אני מסתכל עליך, ורואה איך אתה מתארגן ומתכונן לשנה החדשה, כמה אתה אחראי לדאוג שכל הציוד נמצא, שלא שכחת כלום, אני כל כך נהנה לראות עד כמה זה חשוב לך". כל התחלה חדשה מכילה בתוכה שמחה והתרגשות אך גם חששות וחרדות. כהורים, חשוב שנדע, לאזן בין קשת הרגשות שהילדים חווים, על מנת לצלוח את התקופה בצורה מיטבית.
הכותבת היא מומחית גנים במכון אדלר