"קחו יומיים בירושלים" כך קראו לנו הפרסומות ברדיו, ובאמת עיר הבירה שלנו מספקת לכל אזרח ישראלי, וגם לתושבי העיר, חוויה של תייר מן המניין. במרחק נסיעה ברכבת הקלה, ניתן להרגיש בלב הפולקלור העולמי והישראלי ולמצוא מגוון הפעלות לכל הגילאים במשפחה.
אז התחלנו את הטיול שלנו בסיור מקסים בחיפוש אחר אריות ברחוב יפו, ההפעלה הייתה מותאמת לכל המשפחה, מסבא וסבתא ועד אחרון הנכדים. הרעיון מאחורי חיפוש האריות הוא שיטוט ברחוב יפו המקסים והצבעוני, מלא במבנים עתיקים לידם עברתי עשרות פעמים ומעולם לא שמתי דעתי על מקורם וההיסטוריה מאחוריהם. נרשמנו ושילמנו למשחק דרך האתר של מגדל דוד ומיד נכנסנו לקבוצת ווטסאפ של המשפחה דרכה קיבלנו רמזים ומשימות לאריה הבא עלינו היה לחפש. מצאנו עניין כולנו בהפעלה, מי יותר בפאן ההיסטורי ומי יותר באתגר שבחיפוש האריות השונים שברחוב. חייבת להודות על במה זאת כי לא סיימנו את כל שתיים עשר המשימות והסתפקנו בחמש משימות איכותיות ונהדרות. למדנו על בית הספר הראשון בעיר ועל מנהליו, על שכונת הבוכרים ומבנים מעניינים באזור.
בצהריים היום, הילדים התחילו להרגיש כי השמש עושה את שלה והם רעבים ועייפים, אז החלטנו לחתוך למדרחוב לחפש אחר מקור אוכל עבורם. הבעיה היא שהאוכל, מפנק ככל שיהיה, נמצא במסעדות צרות מלהכיל, יותר מאת המוכר הצעיר וקונה יחידי. רוב מסעדות ההסעדה המהירה במדרחוב הן על הבסיס המינימליסטי הזה ועל כן אכילה מחוץ למסעדה בחום של יולי אוגוסט, על אף אוויר ההרים בעיר, היא מאתגרת. אבל היי, לפחות יכולנו להתרשם מהעצים להם סרגו סוודרים מקסימים וצבעוניים שמשקטים את תחתית המדרחוב.
החלטנו להתנייד בעזרת הרכבת, החלטה שסייעה לנו במציאת חנייה בקלות במוזיאון הרצל והעניקה לילדים חווית רכבת מהירה ממש כמו בחו"ל. הנוסעים סביבנו לא חשו בהתרגשות ואפילו קריאות ההתרגשות מהנסיעה על גשר המיתרים לא הצליחו לאושש אותם משגרתם יומם.
את היום החלטנו לקנח ב SNOW SHOW בגן הבוטני ירושלים, אליו הגענו בהתרגשות רבה היות ורוב הדור השלישי במשפחה הן ממין נקבה והיה חלום ורוד לפגוש את אלזה מממלכת הקרח. אז כמובן שאין לתערוכה הרבה קשר לסרט "לשבור את הקרח" בכיכובן של אלזה ואנה האחיות האמיצות ורק אולף, איש השלג שקיבל אותנו בכניסה גרם לנו לפתח ציפיות לגבי האחיות, שאכזבו ולא הגיעו.
צילום: דניאל וייס
הפעלות שלשמן הגענו, היו ברמת שוק פורים בסניף, הרכבת פזל בתוך דליי קרח, מציאת יהלומים מפלסטיק בגבישי קרח אולם די היה במבט קל בשביל למצוא את שלל היהלומים ככה שאתגר לא היה במיוחד ומשחקים בשלג, אבל השלג המיוחל היה כבר בשלב ההתקשות שלו וחוץ מליפול עליו לא היה ניתן לעשות איתו יותר מידי. אנחנו, המבוגרים ששילמנו על הכרטיסים ויודעים כמה עלה התענוג התבאסנו מאוד, קיווינו לקבל משב רוח קריר ביום החם הזה ומצאנו את עצמינו מכפים על ההתלהבות המאוסה של השחקנים בתחנות שניכר כי כל רצונם הוא לסיים את המשמרת בזריזות.
אבל גם הילדים חשו באכזבה כאשר בתחילת המסלול ניתנה להם משימה, למצוא כמה חיות יטי מסתובבות במתחם, לא לא חברים, אין בובות שמסתובבות במתחם, מדובר בהדפס של תמונה של יטי בגרפיקה סבירה שמתחבא מאחורי כל תחנת קרח שכזאת. ברוב התרגשות פגשנו את המלכה וסיפרנו לה שספרנו תשעה יטיים, המלכה אמרה כי פספסנו אחד ויש עשרה, בקשתי שתחמול עלינו ושתזרום עם התשובה שלנו על מנת שיוכלו הילדים לקבל הפתעה על התשובה הכמעט נכונה, אבל מה רבה הייתה האכזבה כי גם לטובי הסופרים לא הייתה שום הפתעה אלה הסיפוק בזה שהחוויה הזאת סוף סוף תמה וכולנו יכולים להיות תמימי דעים בעובדה שגנבו לנו 50 שקלים לכניסה. אפילו למבוגרים שבנינו.
צילום: דניאל וייס
איזה מזל שליד הגן הבוטני יש תחנת דלק ובה פיצה האט חמה ומפנקת שחיממה את מצב רוחנו הקריר ומליאה את בטננו המעט נחמה על הסוף העגום ליום שהיה יכול להיות חווית חו"ל קטנה ונעימה. אבל היי, פיצה האט זה חו"ל, לא?